הקדמות לתלמוד הבבלי · ביצה · הקדמה לפרק ב׳

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶש וּבַיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. (שמות יב, טז)

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶש לַה׳ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. (שמות טז, כג)

כאמור בתורה הותרה ביום טוב מלאכת אוכל נפש כמו בישול, אפייה וגם שחיטה. היתר מלאכה זה מעורר בעיות רבות ושונות, ובפרק זה דנים בעיקר בשני תחומים; ראשית, אומנם הותרה מלאכת בישול ואפייה ביום טוב, אך כנראה מן הדברים הותרה מלאכה זו רק לצורך יום טוב עצמו, ולא לצורכו של יום אחר (ובוודאי לא של יום חול). השאלה היא: מה עושים כאשר חל יום טוב בערב יום השבת, כאשר יש צורך בהכנות מסויימות מערב שבת עבור השבת, וחלק מהדברים האלה (הדלקת הנר, הכנת תבשיל ועוד) קרוב לודאי שיעשה ביום טוב. ואף בהכנות אחרות אין כמעט דרך להמנע מלעשותן ביום טוב אם רוצים להכינן לשבת.

כדי להדגיש את קדושת יום טוב, וכדי להבליט את איסור ההכנה מיום טוב ליום אחר, תיקנו חכמים את תקנת ״עירוב תבשילין״. עירוב זה, כשאר תקנות העירובין של חכמים, הוא מעשה המאחד שני דברים שונים לחטיבה אחת, ואף עירוב התבשילין ״מְעָרֵב״ את השבת והחג שסעודת השבת והחג לא תחשבנה כשתי סעודות נפרדות אלא כהמשך אחד. ומכאן, שכל מה שמכינים בחג יהיה ממילא מוכן גם לשבת בלא הרגשה של חציצה בין זה לזה. אלא שנחלקו חכמים בפרטי הדינים: כיצד דרך הכנת עירוב זה, למה נזקקים לכך, ועל מה חל העירוב.

הבעיה האחרת הקשורה בהיקף ההיתר של מלאכת יום טוב היא בענין שחיטה שאיננה בדיוק אוכל נפש עבור ישראל. השאלה החשובה ביותר היתה ביחס להקרבת קרבנות ביום טוב. האם יש לראות את קרבנות היחיד (אלה שאינם נאכלים כלל, ואפילו אלה הנאכלים על ידי בעליהם) כחלק מצורכי החג — ועל כן מותר להקריבם בחג עצמו, או שמא אין בכלל ההיתר אלא צורכי אדם המיוחדים בלבד. נושא זה שנוי היה במחלוקת, והיא למעשה המחלוקת הראשונה בהלכה שאנו יודעים עליה (עוד מימי החשמונאים), אלא שבשל עתיקותה של המחלוקת רַבּוּ הדעות בדבר היקפה והגדרת התחומים הנכללים בה.

שאלות אחרות הנובעות מאותו נושא, שיש להן חשיבות גם לאחר החורבן, קשורות בהכנת אוכל נפש עבור בעלי חיים השייכים לישראל ועבור בני אדם שאינם מישראל (הבאים להתארח, או שחובה על יהודים לארחם, ביום טוב). ועיקרן של השאלות: האם היתרי המלאכה ביום טוב חלים גם בענינים אלה. שאלות אלה הן עיקר ענינו של פרק זה.