הקדמות לתלמוד הבבלי · פסחים · הקדמה לפרק ו׳

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. (במדבר ט, ב-ג)

וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (דברים טז, ב)

וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. (דברי הימים ב׳ לה, יג)

בפרק הקודם עסקנו בדיני שחיטת קרבן הפסח בכללם. ואילו הבעיות בפרק זה הן מצומצמות יותר — מה מותר ומה אסור לעשות כאשר חל ערב פסח בשבת. לפי מסורת ההלכה נשחט הפסח בשבת כשם שהוא נשחט בחול, ואולם ברור כי אין לנהוג בשבת בכל הדברים כפי שעושים בחול, שלא כל דבר דוחה את השבת.

בפרק זה מנסים איפוא לברר מה הם המעשים בקרבן פסח הדוחים את השבת — משום שעצם מצות הפסח דוחה את השבת, ומה הם המעשים שאינם דוחים את השבת — משום שאינם חלק מקרבן הפסח עצמו. ואולם אף לאחר פתרון הבעיה הכללית עדיין יש מקום לברר האם דחיה זו שדוחה קרבן הפסח את השבת דחיה כללית היא לכל דבר המוקרב לצורך הפסח, או רק כאשר נשחט קרבן הפסח כהלכתו ובכשרות. ומכאן, מה דינו של אדם ששחט קרבן פסח שהיה בו פסול, היש לראות בכך חילול שבת? והאם כלל העיסוק בדבר המצוה פוטר את השוגגים בה מאחריות על חילול שבת שבידם.

ענין לעצמו הוא דין קרבן החגיגה הנלוה לעתים לקרבן הפסח. שקרבן זה נרמז בדברי התורה ולא נתפרש בהם והוצרכו חכמים לדון בו — מה דינו בכלל, ובפרט לענין הפרק שלנו — האם גם הוא דוחה את השבת כשם שדוחה אותה קרבן הפסח.