בבעיה הראשונה בענין הריגה וחבלה בבעלי חיים סוכם כי כל הורג יצור חי מכל סוג חייב משום נטילת נשמה. ואולם לגבי חבלה יש להבחין בין מיני השרצים, שכן רק שמונה שרצים שנמנו בתורה לענין טומאה חייבים עליהם משום חבלה. ובשאר שרצים אין החובל בהם חייב, משום שאין הוכחה שעורם נחשב לענין הלכה כעור לכל דבר. ועל כן, כל עוד לא הוציא החובל בהם דם ממש מן הפצע — אינו מתחייב, שמא אין זו קרויה חבורה.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · שבת · סיכום לפרק י״ד
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בדיני ריפוי בשבת דובר בפרק זה על הרבה פרטים ופרטי פרטים של תרופות שונות, בעיקר אלה המשמשות כמשקה או כמאכל לבריאים, וגם כרפואה. נתברר הכלל: כל דבר שנוהגים לשתותו ולאוכלו גם שלא לצורך רפואה — מותר לחולה לאוכלו כתרופה. ואילו דבר שמוכח לכל שאין אדם בריא עושה אותו — אסור לחולה לעשותו, אלא אם כן נעשה הדבר בשינוי ניכר, ואינו עוד כדרך רפואה, או שיש בכך סכנת נפשות, והרי במקרים של סכנת נפשות מותר לחלל את השבת אפילו במלאכה גמורה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279