פסקי הרא"ש על בבא קמא · פרק 5 · הלכה 8

תניא אחד חופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה אחרון חייב. ר' אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהם לנזקין. טעמא דרבנן דכתיב כי יכרה איש בור איש אחד ולא שנים. ומוהמת יהיה לו שמעינן דבתרא מחייב. ואם חפר אחד שמנה ואחד תשעה תרוייהו מחייבי. וכן אם חפר אחד עשרה ואחד עשרים תרוייהו מחייבי בין למיתה בין לנזקין. דלא איירי רבנן אלא כשחידש האחרון מיתה. והלכתא כרבנן דרבים נינהו. ועוד בעיא דרבא טם טפח וסילק אבניו אליבא דרבנן. דלרבי לא איסתלק מעשה ראשון: החופר בור שמונה ומהן שני טפחים מים חייב. דטפח דמיא כתרי דיבשה. איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח מים ובור שבעה ומהן שלשה מים מהו. ולא איפשיטא. ומספיקא לא מחייבינן. א"ל רב שיזבי לרבא הרחיבה מהו. ומסיק עלה תרי לישני דרב אשי. לישנא קמא אי בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטא מיית הרי קירב הזיקא. לישנא אחרינא אי מההיא גיסא דארוח נפל הרי קירב הזיקא ואי מאידך גיסא נפל הרי מיעט הבלא. וקי"ל כלישנא בתרא. ורב אשי כשמואל סבירא ליה דמחייב אחבטא: איתמר בור שעמקו כרחבו רבה ורב יוסף דאמרי משמיה דרבה בב"ח דאמר משמיה דרבי מני חד אמר לעולם יש בו הבל עד שיהא רחבו יותר על עומקו. וחד אמר לעולם אין בו הבל עד שיהא עומקו יותר על רחבו. וכיון דלא אסתיים מאן אמר הא ומאן אמר הא ועוד דלא פליגי אל כא דנפשייהו מספקא לן כמאן הלכתא. ואינו חייב עד שיהא עומקו יותר על רחבו לשמואל ובבור מלא ספוגין. ולרב כל בור שאין ברשותו: בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו השני ולא כסהו השני חייב. הכי גרס רש"י. ורב אלפס ז"ל גורס הראשון חייב. ואין חילוק בין שתי גירסות הללו. דלפרש"י השני חייב כשהניחו הראשון משתמש הא לאו הכי שניהם חייבין. ולגירסת רב אלפס ז"ל ה"פ אף הראשון חייב דלא תימא שני שעבר עליו באחרונה חייב דכיון שעבר עליו לבדו עליה דידיה רמי לכסויי. ובגמרא בעי מה יעשה הראשון שיפטר. חד אמר משהניחו משתמש. וחד אמר משימסור לו דליו. והלכתא משימסור לו דליו. דהכי סבר רבי אליעזר בן יעקב דאית ליה יש ברירה ובנדרים דף מו: פוסק הלכה כראב"י: