תמן תנינן. פרק ארבע מיתות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 16 · הלכה 6 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המסית. אשר נסקל דוקא הדיוט שהסית:
ה"ג והמסית את ההדיוט. צריך שיהיה גם הניסת הדיוט אז חייב סקילה:
ופריך הא חכם לא. אם היה המסית או הניסת חכם אינו חייב סקילה בתמיה:
ומשני מכיון שהוא מסית או ניסת אע"פ שהוא חכם בשאר דברים אין הדיוט גדול מזה:
כיצד עושין לו. להמסית להערים עליו שיאמר כן בפני העדים:
ה"ג מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי. וה"פ מעמידין עליו מארבין בבית הפנימי כלומר בסתר לפי שלא ידבר אם ידע שיש שם בני אדם:
כדי שיהו רואין אותו. דאי לא מצי חזי ליה לא מצי לאסהודי לחייבו קטלא ואע"ג דשמעו קליה מצי מימר לאו אנא הוית:
וכה תאמר אכן. והכא את אומר הכי דעל קול בעלמא ששמע מראש ההר סמכינן אע"פ שלא ראה אותו:
ומשני שנייא היא. שאני הכא דאומר אני איש פלוני ממקום פלוני הלכך סמכינן דאיהו הוא:
ה"ג ואמר אף הכא אני וכ"ה בסנהדרין. וה"פ למה לי נר במסית יאמר נמי אני איש פלוני וכו':
ומשני שלא יברח וילך לו. שעל ידי שיאמר לו הניסת שיאמר אני איש פלוני יבין המסית שהכמין לו עדים וישתוק ויברח לו ויש הפסד גדול בדבר שילך ויסית אחרים עמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353