קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 14

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ופריך ובית דין יושבין במיאונין. בתמי' והתני ברח מן שלשה וכו':

הדבק בחליצה. דהכונס את יבמתו לשם נוי לשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר:

ובהיתר נדרים. דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כבונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן דה"ל לאיתשולי עלי':

ובהבא' שלום. דכתיב בקש שלום ורדפהו:

וברח מן המיאונין. דלמא גדלה ומיחרטא בה:

ומלהיות ערב. דכתיב רע ירוע כי ערב זר:

אלא פוקדון. צא לדין דשכיחא מילתא לירד לדינא ודיינא ע"י קבלת פקדונות:

א"ר ברכי'. מן התורה מנ"ל להתרחק מן הערבות דכתיב בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך עשה זאת והנצל לך התרפס ורהב רעך:

וב"ד יושבין במיאונין. לב"ש פריך דקאמרי בפני ב"ד דוקא א"נ אף לב"ה פריך דקאמרי בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד הא אי אפשר למצוא שיבואו מיאונין בפני ב"ד:

ומשני תיפתר. תפרש למתני' שהיו ב"ד עסוקים בענין אחר ובאה לפניהם ומיאנה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353