קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 2

גמ' נאמר כאן הויה. ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ולקמן מפרש:

מ"ט דר"ל ור"ש נאמר כאן הוי'. אלמנה לא יקח וקיחה לשון הוי' הוא:

לא מן הדין קרייא. הלא אין להם לימוד אחר אלא מדכתיב כי תהיה לאיש זר והוי' אירוסין משמע:

הכא. ללמד דארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה מפרשין כי תהיה לשון אירוסין וכאן באו למילף גז"ש ומפרשין כי תהיה לשון נשואין אלא ודאי טעמייהו דר"ל ור"ש כדפרישית במתני' דמלא יחלל נפקא:

מה טעמון דרבנן. הא לאיש זר כתיב וכה"ג לאו זר הוא:

לאיש המאכיל. כתיב כי תהיה לאיש האי לאיש מיותר דהמ"ל כי תהיה לזר אלא ה"ק כי תהיה אפי' לאיש המאכיל לאשה אחר' אלא שהוא זר לזו שהיא אסור' לו אף זו היא בתרומת הקדשים לא תאכל:

והלא דין הוא. ול"ל לאיש המאכיל:

מה אם בישראל. בת כהן שניסת לישראל:

שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה. אלא מת בעלה מותרת לכהן:

ביאתו של ישראל פוסלתה לבת כהן מתרומה דבי נשא:

שביאתו פוסלתה מן הכהונה. שנעשית חללה ע"י ביאתו:

שאינו מאכיל את אחרות. אפי' נשא אשה כשרה:

נשבר הק"ו. מיפריך הק"ו וצריך ראיה ממקרא לפיכך צרי' הכתוב לומר לאיש יתירא ללמד דאפי' איש המאכיל פוסל:

ה"ג מ"ט לא אר"ל ור"ש אירוסין פוסלין מן התרומה מה עביד לה ר"ל ור"ש משום שהיא ראוי' לאכול או משום שהוא ראוי להאכיל. וה"פ מ"ט מכשירין ר"ל ור"ש באירוסין מספקא לן משום מה אמרו ר"ל ור"ש דמיפרי' הק"ו אי משום שכשמגרשה מן האירוסין לכ"ע ראוי' לאכול כדתנן בסיפ' דמתני' הלכך אף קודם הנישואין אע"פ שמשתמרת לביאה פסולה אוכלת או משום שכה"ג ראוי להאכיל אשה כשרה מאכיל גם אות':

נישמעינ' מן הדא. תא שמע ממתני' לקמן פ' הערל:

ה"ג אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו. וה"פ הנשואה לכהן ואח"כ נעשה פצוע דכא אם לא בא עליה אחרי כן אוכלת אע"ג שמשתמרת לביאה פסולה והתם אף בבת ישראל שניסת לכהן איירי:

דר"ל ור"ש היא. הך מתני' אתי' כר"ל ור"ש דסברי ארוסה המשתמרת לביאה פסולה אוכלת אף זו כיוצא בה:

אית לך מימר. וכי יש לך לומר הכא הטעם משום שהיא ראויה לאכול דהא בבת ישראל נמי איירי ועוד נשואה היא ואין אוכלת בתרומה דבי נשא אא"כ שבה אל בית אביה אלא הטעם משום שהוא ראוי להאכיל לעבדיו ושפחותיו ה"נ משום שראוי להאכיל לאשה כשרה:

לאו דוקא מן הנשואין הא דמכשרו ר"ל ור"ש באירוס לאו דוקא שאינה נאסרת עד שתהא נשואה ממש אלא בבעילה תליא מילתא כל שנבעלה לכהן נעשית חללה ואסור' בתרומ' ואפי' נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין ואם לא נבעלה אפ' ניסת מותרת בתרומה: