בבא על חמותו שפסל. שאס' את אשתו על עצמו ולקמי' יליף לי' מקרא:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 6 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שבש"א פסל. מק"ו כדאמרינן לקמן:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן:
באש ישרפו. רישא דקר' ואיש אשר יקח אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו':
אין נשרפת אלא אחת. והיינו חמותו אבל אשתו הראשונה מה חטא' ואתהן שנים משמע:
תנהו ענין לאיסור. ע"י ביאת חמותו נאסרה גם אשתו עליו:
עד כדון כר"ע. הניחא לר"ע דמפ' לקרא אותו ואת שתיהן ש"מ דשניהן אסורין אלא לר"י דדרי' אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יון קורין לאחת הינא והיינו חמותו שנשא באיסו' תשרף מנ"ל דאשתו אסורה ע"י אמו:
ה"ג הוא ואת שניהן תרוצא הוא כלומר וקשיא ר"י אדר"י אלא לענין איסור מודה דשניהן אסורי' מדלא כתיב אותו ואותה א"כ ה"ל למכתב באש ישרפו אותן וממילא נדע דקאי אבעל ועל אשה השניי' אלא ודאי דמהני ביאה זו לאשתו הראשונה שתיאסר על בעלה ויותר נ"ל דסיומא דקושיא היא ולא משני מידי וה"ג הוא ואת שנייה:
במקום שבא על איסור קל. על אשת איש ולקמן מפרש למה קרי ליה איסור קל:
אסר את אוסריו. נאסרה על בעלה האוסרה על אחרים:
כיון שבא איסור החמור. כגון אחות אשתו שאשתו אוסרה אחותה כל ימיה:
אינו דין שנאסר האוסר. שתיאסר אשתו האוסרת אחותה:
והיי דין איסויר קל. ואיזהו איסור קל:
ראשה דפירקא. מתני' דריש פרקין אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו וא"ל מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה:
ופריך וההן נוקר. אינו אלא חומר וזה שנשאה ע"פ עד אחד שא"ל מת בעלך שעדיין לבו נוקפו אולי יבא הבעל למה קורא אותו איסור קל הא איסור אשת איש החמור הוא א"נ כיון דלבו נוקפו תמיד אינו איסור קל:
ומשני שנייא היא. שאני הכא לכך קורא אותו איסור קל שהנישואין של השני היו בהיתר בשעה שנשאה שסברו שמותרת להנשא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353