קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 14 · הלכה 1 · Segment 4

אשתו של חרש ושל שוטה. הבא עליהן מהו שיהא חייב כהבא על אשת איש:

אפי' אשם תלוי אין בו. דאפי' ספק קידושין אינן ולא אמרי' שמא באותו שעה שקידשה היה בו דעת דסמכינן אחזקתו שאין בו דעת ואין לו קנין מן התורה אלא מדרבנן:

בא אחר. כלומר אם בא פקח וקידש אשת החרש תפסו בה קידושין ואסורה לשניהם:

גירש. הפקח מן האירוסין מותרת לחזור לחרש ולא אמרינן כיון דבעיא גט משני יאמרו גירש החרש וקידש הפקח נמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין כדאמרינן לעיל פרק האשה רבה שכיון שאין לו קידושין מן התורה ואף אם יגרשנה ותינשא לאחר ונתארמלה או נתגרשה ומחזירה אין כאן איסור דאורייתא הלכך לא גזרינן א"נ כיון דבאשת פקח כה"ג מותרת לחזור לו אף בחרש כן:

הדא היא דתני ר' חייה. ברייתא דר"ח מסייעא ליה דדוקא בשניסת לחרש או לפקח הוא דאסורה לחזור לחרש דכל דתקון חכמים כעין דאורייתא תקנו ובקידושי דאורייתא אם גירשה ונתארסה לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו אף בקידושי דרבנן כן ולא דמיא למקדש אשת חרש וגרשה שמותרת לחזור לחרש דהתם אלו הוה פקח לא הי' ממש בקידושי השני שהיא אשת איש ואין קידושין תופסין בה הלכך אף בחרש מותרת לחזור לו:

לחרש או לפקח. זו ואצ"ל זו קתני:

תצא מזה ומזה. אע"פ שנשאת לחרש כיון דקידושי שניהם דרבנן דינו כשני פקחים:

הוינן סברין מימר. סברוהו למימר יוציא החרש ויקיים הפקח דליכא למיגזר שמא יאמרו גירש זה ונשא זה נמצא מחזיר גרושתו משניסת דאפי' גירש הפקח ונשאה חרש וגירשה מותרת לחזור לפקח דקידושי חרש דרבנן ולא קרינן בה לא יוכל וגו':

עוד היא וכו'. ואסיקנן דאף זו עדיין היא בהנך קנסות שקנסו חכמים באשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן ר"פ האשה רבה וכדתני ר"ח בסמוך אשתו של פקח שגירשה וכו' קורא אני עליה לא יוכל וגו':