קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 5

מ"ט דב"ש. שאינה ממאנת ביבם:

יבמה שנפלה לו בע"כ. מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עלי' ובראשון לא מיאנה:

אם בעיקר. בבעל ממאנת כ"ש ביבם דאת' מחמתי':

ממאנת היא ביבם. לב"ה דאמרי ממאנת היא ביבם מהני המיאון לעקור נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ואם היתה נשואה לאחי אביה מותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:

ופריך רב ורשב"ל כב"ש. דמתני' בתמי':

דבש"א בבעל. ולא ביבם יכולה למאן:

ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:

כל עמא מודיי. הכל מודים שעוקרת אף זיקת היבם:

ה"ג אלא כן אנן קיימין באומרת אי אפשי בנישואין רי"א כאומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך רב ורשב"ל תריהון אמרין כאומרת אי אפשי בנישואין אבל בנישואי אחיך אני רוצה וכ"ה לעיל פ"ק. וה"פ כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין ר"י סובר הלשון משמע שממאנ' בתרווייהו בבעל וביבם ורב ורשב"ל סברי אינה ממאנת אלא ביבם דקאי קמה אבל אינה עוקרת נישואי הבעל:

מתני'. דפ"ק דמכילתין קשיא לר"י:

נתגרשו ולא הימנו. בתמיה הא ודאי בחיי הבעל איירי א"כ ה"ה מיאנו בחיי הבעל איירי ותני תרי גווני גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אין המיאון מתיר צרתה:

תני ר"ח כן. ותניא נמי הכי בברייתא דר"ח מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתיבמת: