קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 3

ה"ג רב אמר כל שאי אפשר לעמוד וכו' מאחר שיכול לעמוד על וודאו חייבין על ספיקו אשם תלוי וכו' ואח"כ אכל הוא מאחר שאינו יכול לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. וה"פ אכל הוא תחלה אחת משתיהן והניח השני כיון שלאחר שאכל היה אפשר שיבא בקי ויברר שזו שהניח היה שומן ומה שאכל היה חלב והיינו שאפשר לברר איסורו אעפ"י שהשתא אי אפשר לברר איסורו שגם השני נאכל אפ"ה חייב אשם תלוי אבל אם אכל עורב תחלה אחת משתיהן ואח"כ אכל הוא השני שלאחר שאכל לא היה אפשר לברר איסורו עוד אינו חייב אשם תלוי דמעיקרא לא חייבה התורה אשם תלוי אלא להגן מן היסורין עד שיוודע ויביא חטאת וזה מיד כשאכל לא היה אפשר לברר ולהוודע אם אכל איסורא אין כאן אשם תלוי:

ופריך לא כן אמר רב והוא שיוכיח וכו'. שיהיה מונח לפניו תחלה ודאי איסור הא אם היה שם ודאי איסור חייב באשם תלוי אפי' אי אפשר לברר איסורו:

ומשני אע"ג דרב וכו'. כלומר רב תרתי בעי יכול לברר איסורו וגם איקבע איסורו שיהא שם איסור ודאי כנ"ל פי' סוגיין מסוגית הבבלי פ' ספק אכל:

ה"ג מתני' פליגי על רב כוי ר"ל אומר וכו'. וה"פ כוי ספק בהמה ספק חיה אם אכל כזית מחלבו בשוגג חייב אשם תלוי אע"ג שא"א לברר איסורו:

ומשני פתר לה. רב מפרש להך ברייתא דר"ל הוא דקאמר הכי דקסבר א"צ שיברר איסורו אבל חכמים פליגי עליה וסברי צריך לברר איסורו:

מביא אשם ודאי. כדין אוכל קודש:

ניחא ראשון מביא אשם תלוי. שבשעה שאכל היה אפשר לברר איסורו:

שני למה. מביא אשם תלוי הא אי אפשר לברר איסורו:

תיפתר. תפרש שהיתה חתיכה שאכל ממנה השני גדולה שני זיתים ואכל חציה והניח חציה שאפשר לברר איסורו עוד ל"א החתיכה שאכל הראשון היתה גדולה ואכל חציה והניח חציה והשנייה שממנה נולד הספק מונחת עדיין אף לאחר אכילת השני והא דנקט ובא אחר ואכל את השנייה היינו הנותר מאכילת הראשון ופי' ראשון נראה:

ה"ג הרי אי אפשר לעמוד על וודאו. שהרי אי אפשר לברר ממי הוא ואפ"ה חייבין באשם תלוי:

א"ר יוסה. פירשה ר"ז לפני ר"ח בר בא ור' חזקיה אמר פירשה ר"ז לפנינו:

מאחר. שאלו הערה בה היבם ולא גמר הביאה היה אפשר לידע אם הולד מן הראשון חייב חטאת או לא דע"י העראה לחוד אי אפשר שתלד וכל העריות חייבין על העראה הלכך מיד כשהערה שאז אפשר לברר איסורו נתחייב באשם תלוי ומה שגמר בעילתו אח"כ וע"י כך אי אפשר לברר איסורו אין זה פוטרו מקרבן דה"ז כאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות ואח"כ נאכל השני דלכ"ע חייב כדאמר רב בסמוך:

ה"ג אם מאחר הוא. כמו שהוא יכול לעמוד על וודאו: