קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 4 · Segment 2

לא היתה צריכה להנשא. כלומר ממתני' שמעינן דאם היה הבעל והיבם קיים כשניסת ואח"כ מתו שניהם אבל אם לא היה הבעל קיים והיבם עדיין קיים לאחר שניסת מיבעיא ליה מי מהני חליצת היבם אח"כ להתירה לבעלה או לא:

והיא יבמה וכו'. כלומר והיינו ככל יבמה שניסת בלא חליצה והחולץ עודה תחת בעל' השני והבעל מקיים אותה:

היך סבר ר'. לרבי פנחס א"ר ירמי' [צ"ל יוסי] כן איך הוא סובר:

דלא כן. דאם לא יחזור מדין זה יכתוב עליו שהוא זקן ממרא כדמסיק בסמוך:

ה"ג זו דברי ר"מ שאמר משום ר"ע. וה"פ זו דברי ר"מ שי"ג דברים השנויי' במשנתינו בריש פרקין באשה שהלך בעלה וכו' כולן ביבמה שניסת בלא חליצה ואחת מנהון שהולד ממזר מזה ומזה:

הא לצאת. מזה שנשאה קודם חליצ' ושלא ישאנה היבם אחר גירושי השני מודו חכמי' דתצא שהרי אמרו דפליגי חכמים בכל י"ג דברים אלא שאין ממזר מיבמה אבל בשאר כל הדברים מודו חכמים ומדרבנן תצא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה דאסרינן להחזירה לבעלה הראשון שמא יאמרו גירשה הראשון ונשאה השני בהיתר וגירשה וחזר הראשון ונשאה נמצא מחזיר גרושתו משניסת אע"ג שבאונס ניסת להשני כ"ש דנגזור כאן שמא יאמרו חלץ לה היבם קודם שנשאה לשני וגירשה נמצא היבם מחזי' חלוצתו:

והתנינן תצא. גם במתני' ובברייתא ור' יוחנן נמי אמר תצא איך לא נכתוב זקן ממרא אמאן דמור' כר' ירמי' דלא תצא: