קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 2 · Segment 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

אזניו. מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים כעין שיש למנעלי' שלנו:

חבטין. עור שע"ג הרגל לאחוז בו כשנועלו:

תרסיותיו. רצועות המנעול:

מכפיו. שול"א בלע"ז עור שתחת פרסת הרגל:

טהור. דתו לא מתקני לי' ואי נמי מתקנו חידוש הוא והשתא מיהא בטיל ליה:

טמא. לא פרחה טומאה מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה אזן החיצונה דאי בעי מפיך לי' מימין לשמאל ונמצא חיצונה נעשית פנימית:

והחיצונה טהורה. דבטיל ליה מתורת מנעל:

הלכה כר"י לענין שבת. שאם נסדקה החיצונה אסור לצאת בו דלאו כלי הוא כדמסיק דלענין שבת נמי פליגי:

הוה ליה עובדא. אירע לו מעשה שנפסקה החיצונה ושאל לריב"א ולר' חייא בר בא אם מותר לצאת בו בשבת:

והורי ליה כרבנן. כלי הוא ומותר לצאת בו בשבת:

ה"ג שמע מימר הלכה כר"י וכו'. וכ"ה בשבת פ' במה אשה וה"פ היה מתמיה על ריב"א דאמר משמיה דרב הלכה כר"י ולמה פסק הלכה כרבנן:

אם כדברי מי שהוא מטמא. והיינו רבנן מותר לצאת בו דכלי הוא:

ולא אפיק גביה כלום. לא הוציא מתשובתו הלכתא כמאן:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353