קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 5 · Segment 4

ה"ג רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות. כלומר שההכחשה היא בדבר שאינו נוגע בגוף העדות וקודם עיקר המעשה שמעידים עליו אפ"ה לא בטלה העדות כיון שאינן מכחישין זה את זה בעיקר העדות:

ד"ה הכחיש העדות לאחר העדות. שמכחישין זה את זה במעשה שנעשה לאחר עיקר הדבר שמעידין עליו וכדמסיק בסמוך ד"ה לא בטלה העדות:

כדעתיה. לשיטתו:

הוחזק המונה. במונה סוברים ב"ה דיש כאן נזיר שתים ששתי הכיתות אינן מכחישות זא"ז על שתים אלא על המותרת אבל בכולל לד"ה בטלה העדות וה"נ במכחיש עדות תוך העדות לכולל דמיא ל"א הוחזק המונה כלומר הדבר ברור לפי דברי שתי עדות שמנה לו מעות אלא שזה אומר מן הכיס מנה מלוה מעות שהלוה ללוה וזה אומר מן צרור הכסף אשר לקח בידו מתוכו מנה זהו הכחיש עדות בתוך העדות שהרי במעשה שנעשה בשעת ההלואה מכחישין זא"ז:

ואף רב מודה שבטלה העדות. סתמא דש"ס קאמר בהא אף רב מודה כיון שאינן אלא כת אחת והן מכחישין זה את זה:

מה פליגין. כי פליגי רב ור"י:

וכרב לא בטלה העדות. דהא איכא תרי סהדי שמעידים בשוה:

בתוך חיקו המה וכו'. אלו אומרים המעות שקיבל הלוה הניחם בתוך חיקו ואלו אומרים שהניחן לתוך אזורו הוי הכחשה לאחר גמר העדות ולד"ה לא בטלה העדות וי"ג לתוך חיקו מנה והיא היא:

זה אומר במקל הרגו וכו'. קמ"ל דאף בעידי נפשות פליגי:

אלו אומרים בדרום פנה. הרוצח או הנרצח לאחר שקטלו וי"ג בדרום חנה:

חייליה דרב מן הדא. כחו וראייתו של רב מהא דתנן במשנתינו:

ה"ג הרי אלו ינשאו. ש"מ אע"ג דמכחישות זא"ז לא בטלה העדות:

ולא שמיע. כלומר ולא ס"ל לרב הא דאמר ר"ל לעיל דמודו ר"י ור"ש בעדים המכחישות זא"ז שבטלה עדותן ודוקא בצרה הוא דאינן מכחישות זא"ז שאין הצרות נאמנת על חברתה. מתני'. דר"פ היו בודקין קשיא לרב:

עדותן בטלה. ובדיקות הן הדברים שאינן בגוף העדות כהאי דלעיל במה הרגו ואפ"ה עדותן בטלה:

פתר לה רב עד בעד. רב מוקי לה בעד אחד מכחיש את העד השני בבדיקות הוא דעדותן בטלה ובהא אפי' רב מודה וכי קאמר רב עדותן קיימת בשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז:

ואפי' תימר. דמתני' איירי נמי בשתי כיתי עדים לא קשיא מינה לרב דשאני דיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף שלא יהא בהן שום הכחשה ורב איירי בדיני ממונות ור' אבין פליג אהא דאמר סתמא דש"ס לעיל דאף בדיני נפשות פליג רב: