קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 18

ה"ג חלוצה פוטרת צרתה. וה"פ ראובן חלץ ליבמתו וחזר וקדשה דתופסין לו בה קידושין דאינה אסורה עליו אלא בלאו אשר לא יבנה את בית אחיו. דדרשי' מיניה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ומת ראובן בלא בנים ולו אשה אחרת דמגו דחלוצה אסורה לאחיו דקיימו עליה בכרת לריש לקיש לקמן בשמעתין צרתה נמי אסורה:

ולמה לא תנינתא. באמת קשיא ליתני ט"ז נשים:

ומשני בגין ר"ע. בשביל ר"ע דסובר יש ממזר מחייבי לאוין ואין קידושין תופסין בהן ואינה פוטרת צרתה:

ופריך ניתנינה ט"ז נשים. אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו:

ומשני לא אתינן מיתני. לא בא ר' לשנות במתני' אלא מלתא דאתי' ככ"ע אבל בפלוגתא לא איירי:

אתיא דיצחק ב"א. דאמר דר"ל בעי ליתני חלוצה וכו' כר' אמי דאמר בסמוך דר"ל סובר דחייבין אבל לר' יסא ר"ל סובר דאין חייבין על החלוצה כרת:

איתפלגון. פליגי ר"י ור"ל:

הוא. החולץ ליבמתו אם חזר ובא עליה אינו חייב עליה כרת אבל לאו איכא דכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

והאחין חייבין על החלוצה. דהחולץ הוא דקאי בלא יבנה והאחין כדקיימי קיימי באיסור אשת אח:

בין הוא בין האחים חייבין על הצרה. אם היה לה צרה שנפטרה בחליצתה של זו דכתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים ואותה צרה חמורה לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת דכיון שנפטרה מהן איסורא דאשת אח כדקיימי קיימי:

בין הוא בין האחים אינן חייבין. כרת על החלוצה ועל הצרה דכיון דמעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי האי אח חליץ ואי בעי האי אח חליץ שהרשות ביד כל אחד מן האחים לחלוץ והאי דחליץ שליחותא דאחין קא עביד ואיהי שליחותא דצרה עבדא הלכך דקאי על החלוצה בלא יבנה ה"נ על צרתה אין איסור כרת אלא בלא יבנה וכן האחים על שתיהן דליכא מידי דמעיקרא אזדא ליה איסור אשת אח והדר חל עליה:

ר' אמי מחליף שמועתא. דר"י לדר"ל ודר"ל לר"י:

אלא דעון דעון אית לר"י. שני דיעות היה לר"י כלומר הדר ביה ר"י:

ופריך ואפי' תאמר. דהדר ביה רחוק לומר דאף ר"ל הדר ביה וקם ליה בשיטתיה דר"י:

מילתיה וכו' מסייעא לר' אמי. כדפרישית לעיל:

מיליהון דרבנן. דר' ירמיה ור' בא:

מסייעין. דר"י אמר האחין חייבין על החלוצה וכו':

הכל מודים. ר"י ור"ל:

בצרה שהוא חייב. וכ"ש האחין:

מה פליגין. כי פליגי: