קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 8 · Segment 4

פשיטא. לן דבר זה מי שהביא שתי שערות קודם שהגיע לשנת עשרים:

למפרע הוא נעשה איש. משנת י"ג ויום אחד ואילך ה"ל גדול לכל דבריו:

מכאן ואילך הוא איש. ולא מחזקינן ליה בגדול אלא משעה שהביא שתי שערות ואילך:

מה פליגין. כי פליגי רב ושמואל במי שהביא ב' שערות בשנת עשרי' עצמו שמואל סובר שנת עשרי' כלפניו ולמפרע נעש' איש ורב סובר שנת עשרים כלאחריו ומכאן ולהבא נעשה איש:

מתניתא. ברייתא קשיא בין לרב בין לשמואל דשניהן מודים אם הביא ב' שערות קודם עשרים למפרע נעשה איש משנת י"ג ויום א':

ה"ג הסריס אינו נידון בבן סורר ומורה וכ"ה בבבלי ס"פ הערל:

שאין בו הקפת זקן. ואינו נעשה בן סורר ומורה עד שיקיף הזקן כולו בשערות סביב דכתיב בן ולא קטן:

ה"ג ויתרה בו וכו'. וה"פ אמאי אינו נידון כלל כבן סורר ומורה להתרותו לפני זקני העיר יתרו בו מיהת בשעת מעשה שמא יהיו לו שערות תוך ג' חדשי' ויהיה גדול למפרע משעת מעשה אלא ודאי אפי' הביא ב' שערות קודם עשרים אינו נעשה גדול אלא משעת הבאתו:

ומשני כמ"ד. הך בריית' אתיא כמ"ד התראת ספק לאו שמה התראה ופלוגתא היא לקמן ס"פ נושאין:

מתניתא. משנתינו קשיא לשמואל:

ה"ג ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות כמה דתימר בן ט' שנים ויום א' עד בן י"ג שנים ויום אחד למפרע אינו נעשה איש ודכוותה מבן י"ג שנה עד בן עשרים שהבי' שתי שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש. וה"פ מדתנן אחד בן ט' וכו' משמע דשניהן שוין וכי היכי דבן ט' שבא על יבמתו ומשנעשה בן י"ג הביא שתי שערות אינו נעשה גדול למפרע ה"נ בן עשרים אינו נעשה גדול אלא מיום הבאת שערות ולא מקודם לכן:

מה עביד לה שמואל. כלומר ולשמואל תיקשי מתני' ומשני פתר לה. שמואל מפרש למשנתינו כגון שהביא ב' שערות בשלשים ימים האחרונים של שנת עשרים ואז לא נעשה גדול אלא משעה שהביא ב' שערות ודינו כסרים אבל אם הביא מקודם לכן למפרע נעשה גדול משנת י"ג ויום אחד

הדרן עלך פרק האשה שהלך