גמ' ופריך אלו ארבעה אחין. ששני' מהן נשואין שתי נשים נכריות מי לא מתייבמו תרווייהו אע"ג דכתיב בית אחיו ודרשי' בית אחד הוא בונה ולא שני בתים הואיל ומשני בתים אתיין שריין הני נמי כיון דמשני אחין קאתיין האי לייבם חדא והאי לייבם חדא:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני שנייא היא. שאני הכא שיש ביבמות אלו איסור אחיות ויש זיקה החמורה לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו:
ופריך מעתה. לדבריך דזיקה חמורה א"כ אמאי תני במתני' דחולצות אפי' חליצה לא תיבעי כצרת ערוה דתנן בריש מכילתין דפוטרות צרותיהן:
ע"י זיקה. אין זו איסור ערוה גמורה אלא ע"י זיקה ואינה חמורה וברורה כל כך לשנויי כנוסה ממש אלא לחומרא לענין איסור ייבום משוינן לה ככנוסה אבל לא לפטרה לגמרי בלא חלוצה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353