גמ' לעקור זיקת המת. מיאון ביבם נמי עוקר נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ומותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך רב ורשב"ל כבית שמאי. בתמיה:
דבש"א. לקמן ר"פ ב"ש:
בבעל. יכולה למאן אבל לא ביבם:
ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:
ה"ג כל עמא מודיי שהיא עוקרת. וכ"ה לקמן ר"פ ב"ש. וה"פ אי באומרת בפירוש שממאנת בבעל וביבם הכל מודים שעוקרת גם זיקת המת:
אלא. כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין:
ה"ג רי"א כאומרת וכו' רב ורשב"ל וכו' כאומרת אי אפשי וכו' אבל בנישואי אחיך רוצה אני. הלכך אינה עוקרת זיקת המת:
נתגרשו ולא הימנו וכו'. מאי לאו מיאנו דומיא דנתגרשו מה נתגרשו דוקא בחיי הבעל אף מיאנו בחיי הבעל ותני תרי גוונא גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אינה מתרת צרתה:
ה"ג תני ר"ח כן אם וכו'. וה"פ אף ר"ח תני מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתייבמת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353