ופריך איתא חמי. בוא וראה ברישא תנן כשלא הפר אחד מהן אינו מופר ל"ל תו למתני קיים אחד מהן דהיינו ממש היפר זה בלא זה ועדיפא מינה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני לא על. רישא דמתני' קאי אלא על הא דתניא היפר האב חלקו ביום שמעו:
האב מיפר חלקו של בעל. ולא אמרי' כיון שנתרוקנה רשות לבעל תו א"צ האב להפר שהרי כבר הפר לה בחיי הבעל אלא כיון שבשעה שהפר האב לא הפר אלא כפי מה שהיה ראוי להפר אז והיינו חלקו אבל חלק הארוס קיים הלכך צריך להפר אחר מיתת הארוס חלקו:
אבל דברי חכמים א"צ להפר אחר מיתת הארוס. דבהפרה הראשונה שהפר בחיי הארוס סגי:
בשלא הקם. דוקא בשלא קיים הבעל בחייו הוא דהאב יכול להפר לאחר מיתתו חלקו אבל בשקיים הארוס ומת אין האב יכול להפר חלקו אע"ג דנתרוקן רשות לאב כיון שנאסרה שעה אחת ולא היה מהני לה הפרת האב היא באיסורא לעולם ועלה קאמר במתני' ואצ"ל אם קיים אחד דהשתא לאחר מיתת הבעל אין האב יכול להפר חלק הבעל אם קיים כ"ש בחייו והיא גופא קמ"ל דלא מהני הפרת האב לאחר מיתת הבעל אם קיים בחייו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070