קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 7

איסור זו שבועה. כלומר האומר איסר ככר זו שלא אוכלנו הרי הוא כאלו נשבע על הככר:

מבטא זו שבועה. האומר מבטא ככר זו שלא אוכלנו כאומר שבועה שלא אוכלנו ואם אכלו הרי זו בעולה ויורד:

אם אומר את איסר זו. לשון שבועה ממש חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה עונש הבא על השבועה דהיינו מלקות וקרבן:

ה"ג אם את אומר אין איסר זה מין שבועה. אלא לשון נדר אם אמר ככר זה עלי איסר וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנו ואכלו חייב על האיסר משום לאו דבל יחל ועל השבועה עונשי שבועה:

ופריך אם אומר את איסר זו שבועה. מאי קאמרת והא אמרת איסר זו שבועה והא דתני אם אומר את וכו' משמע דמספקא לי' אם איסר לשון שבועה:

תרין. תנאים נינהו ומי ששנה רישא לא שנה סיפא:

חד. תנא הוא וה"ק איסר זו שבועה מבטא זו שבועה והא דאמרת איסר זו שבועה לא כל הלשונות שוות בו שהרי איסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה דכתיב ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה הלכך אם אמרו בלשון נדר איסר ככר זו עלי שהוא לשון הנודרים דאוסר חפצא עליה אף זה נדר ואם אמרו בל' שבועה איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא ה"ז שבועה וחייב קרבן:

ה"ג אסר הרי הוא עלי את תופסו בלשון נדר איסר שאיני טועמו את תופסו במקום שבועה:

לא אתיא. ליכא לאוקמי הך ברייתא אלא בשהיו לפניו חמשה ככרין ואמר על הראשונה איסר שאיני אוכל ככר זו ואמר על השנייה זה כזה וכן כולם ואכלן חייב על כל אחת ואחת אבל בככר אחד ואמר איסר שאיני אוכל ככר זו וחזר ואמר כן שנית על ככר זה איסר שאיני אוכלו ודאי שאינו חייב אלא אחת דכיון שהזכיר שבועה עליו אסור עליו כאיסור נבלה כלומר כאיסור תורה ואין שבועה חלה עליו:

ה"ג מכאן ואילך כמיחל שבועות על האיסורים. כאלו נשבע על איסורי תורה שלא לאכלן ואין השבועה חלה עליהן כלל דה"ל כנשבע לקיים את המצות:

אפי' בככר אחד. איכא לאוקמי הך ברייתא ובשבועות דלשעבר כגון שאמר שבועה שלא אכלתי ככר פלוני וחזר ואמר שבועה שלא אכלתי חייב על כל אחת ואחת שמשנשבע בראשונה יצתה לשקר מפיו והלכה לה והשנייה שבועה אחרת היא לעצמה:

לא אוכל לא אוכל. דהיינו להבא ואכל אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה:

ה"ג והוא שהזכיר שבועה ואח"כ הזכיר נדר אבל אם הזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה פטור על השבועה שהנדרים חלין וכו'. וה"פ הא דתני חייב ע"ז בפני עצמו וכו' דחייב על הנדר ועל השבועה דוקא בשאמר תחלה שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר ככר זה עלי קרבן דאע"ג דכבר נאסר מחמת שבועתו הנדר חל עליו שהנדרים חלין על דבר מצוה אבל אם אמר תחלה ככר זה עלי קרבן וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה אין השבועה חלה עליו שכבר נאסר מחמת נדר וה"ל כנשבע לקיים את המצוה: