קדשוהו קודם זמנו וכו'. בסמוך מפרש ליה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ת"ל אותם. דכתיב מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי האי אותם מיותר אלא ה"ק מועדי ה' אשר תקראו בזמנם ואותם פירושו ביומם כשהן חלים אלה הם מועדי אבל אם קרא' מקרא קדש שלא בזמנם אין אלה מועדי:
ה"ג לפני זמנו יום כ"ט לאחר עיבורו יום ל"ב. דלעולם אין מקדשין החדש אלא ביום ל' דה"ל חדש שעבר חסר או יום ל"א דה"ל מלא:
על הגליות שיצאו. בני הגולה הרחוקים שיצאו ממקומם לעשות פסחיהם ועדיין לא הגיעו למקומן שיוכלו לבא בי"ד בניסן לירושלים:
ת"ל וידבר וכו'. האי קרא מיותר שכבר נאמר בריש הפרשה דבר אל בני ישראל אלא ללמד שיעשו המועדים בזמן שיכולין כל ישראל לעשותן:
והן. והוא ששמעו הב"ד שכבר הגיעו הגליות לנהר פרת ויש דבר המעכבן בדרך מלבוא לירושלים אבל אם לא הגיעו כבר לנהר פרת שהוא גבול א"י ה"ל אלו לא נעקרו כלל ואין מעברין השנה בשבילם:
אין מעברין את השנה. אלא ע"פ ב"ד הקבוע בארץ יהודה:
בשיכולה לעבר בא"י. לא אמרן דאם עיברוהו בח"ל אינה מעוברת אלא בשיכולין לעבר בא"י שיש שם ב"ד מופלא וסמוך:
ירמי' עיבר בח"ל ברוך. בן נרי' תלמידו של ירמיה הנביא עיבר שנים בח"ל ונראה שקבלה היתה בידן:
שלח ליה ר'. שלשה כתבים ע"י ר"י ור' נתן:
בחדא כתב. באחד כתב לו קדושת חנניה כלומר שהוא אדם גדול וקדוש והיתה כוונת ר' שיכבד שלוחיו אלו כדלקמן ולא ישמעו שאר העם לדבריו כשיסרב נגדו:
ובחדא כתב גדיי' שהנחת. כלומר חכמים קטנים שהנחת בארץ ישראל כשיצאת משם עכשיו הם גדולים וכל זה כדי לכבד את רבי יצחק ורבי נתן:
ובחדא כתב. ובאגרת שלישית כתב אם אין את מקבל עליך המועדות שקבענו בארץ ישראל:
צא לך למדבר האטד. למקום שגדילים שם האטד ותמשול עליהם והיינו כמשל דיותם בן ירובעל:
ותהא שוחט ונחוניון זורק. כלומר עשה כמו שעשה נחוניא בן שמעון כה"ג שבנה מזבח במצרים כך עשייתך שאתה קובע שנים בחוץ לארץ בזמן שיש בית דין בארץ ישראל:
קדמייתא. נתנו לו כתב הראשון ועשה להם כבוד ויקר והודיע להעם שהן חכמים גדולים:
תנייתא. נתנו לו כתב שני ועשה להם יקר יותר כי ראה שאף בארץ ישראל הם חשובים וגדולים:
תליתייא. כשנתנו לו האגרת השלישי רצה לבזותם:
אמרין ליה. אין אתה יכול לעשות כן שכבר כיבדת אותנו לעיני כל העם ולא יאמינו לך לשנות:
אמרין. הציבור לר"י אלה מועדי ה'. כתיב ולא מועדי חנני':
אמר. להו אצלינו בא"י כתיב מועדי ה' אבל אתם אחרי שאתם סומכים על מועדי חנניא אין זה מועדי ה':
קם רבי נתן. וסיים הדרשה כי מבבל תצא תורה וכו':
אמר לון גבן. אצלינו כתיב כי מציון תצא תורה וגו' ש"מ שכל שיש בית דין בארץ ישראל אין סומכין על קביעת השנים שבח"ל:
אזל. הלך חנניא והתרעם על ר' ותלמידיו לפני ריב"ב בנציבין:
א"ל ריב"ב אחריהם. צריך שתלך אחרי הקביעות שקבאו בא"י ואין לזוז מהם:
א"ל. חנניא וכי לית אנא ידע מה הנחתי שם ת"ח כשיצאתי מא"י הלא כולם היו קטנים ממני:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070