גמ' תמן בעי מימר. סברוהו למימר לא מיקרי בשר מלות אלא אם נמלח שיהי' לעולם במליחתו אבל אם נמלח לשעה לא מיקרי בשר מלוח:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הדא אמרה. זאת אומרת אפי' מלוח לשעה מיקרי מלוח דהא קרבנות אינן נמלחין אלא לשעה כדמסיק ואפילו הכי תנן במתני' דמיקרי בשר מלוח:
כיי דתני. כי האי דתני בת"כ ומייתי לה במנחות פ"ג:
כיצד הוא עושה. במליחת הקרבנות:
והופכן. תוך המלת שיהא המלח בכל צדדיו:
ה"ג שנייא היא ששם משהא וכו'. וה"פ שאני התם בקרבנות שמשהה את האיברים תוך המלח שיקלט טעם המלח נמצא שהן מלוחים לעולם:
ויידא אמרה דא. והיכן אמר דבר זה שמלוח לשעה הוי מליחה:
דאמר רחב"א הנוטל זיתים וכו'. מתני' היא פ"ד דמעשרות:
טובל אחד אחד במלח. שאין קובע למעשר אלא מלח וצירוף שתים הלכך תנן בסיפא אם מלח ונתן לפניו חייב שמעינן מיהא אם צירף שתים אע"ג דאוכלן מיד חייב דה"ל מלוח ש"מ דמלוח לשעה הוי מלוח:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070