מותר בו. דלא מיקרי יושב העיר אא"כ דר בה י"ב חדש:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אינו נשאל לזקן שיש שם. באותו העיר דה"ל כנוגע בדבר שהרי במה שהוא מתירו אף הוא מותר ליהנות ממנו:
נשאל לזקן שיש שם. אע"ג שהוא מהנהו בהתרה זו כיון שחובה על החכם להתירו כדתנן לעיל פ"ק שהרשעים נודרין מצוה קעביד ומצות לאו ליהנות ניתנו ולא מיקרי הנאה:
אפי' על קדמיתא. באומר קונם הנייתי על בני עירי נשאל לחכם שבאותה העיר ולא הוה כמיפר נדרי עצמו דספק הוא אם יהנה ממנו ואף אם יהנה ממנו ליכא איסורא דהא לאו מיפר נדרי עצמו ממש הוא:
נדר של רבים. אם רבים נדרו אין לו התרה:
הנודר ברבים. ע"ד רבים א"נ אפי' לא אמר על דעתם וכר"י דפ' השולח דתנן התם רי"א כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר:
בפניו. בפני חבירו שנדר הימנו:
מפני הבושה. כדי שיתבייש הואיל והעיז להדירו בפניו צריך שיתבייש בהתירו:
מפני החשד. שלא יחשדוהו שעבר על נדרו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070