שוא ושקר. בדברות הראשונות נאמר לא תענה ברעך עד שקר ובאחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא וקאמר שאין בזה סתיר' שבדבור אחד כאמרו מפי הגבור' ואתי לאשמועי' שלוקין על שוא כמו על השקר דסד"א גבי שוא כתיב לא ינקה אפי' בב"ד שלמטה לא ינקה קמ"ל:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
זכור ושמור. בדברות הראשונות כתיב זכור את יום השבת לקדשו ובאחרונו' כתיב שמור ונאמרו בדיבור אחד ללמד כל שישנו במצות שמירה ישנו במצות זכירה ונשים איתנהו בשמירה דמצות ל"ת היא חייבות נמי בקידוש היום:
מחלליה מות יומת. משמע אפי' במקדש וכתיב ושני כבשים תמימים שנים ליום אפי' בשבת קאמר דאין זו סתירה שבדבור א' כאמרו א"נ סד"א דכהנים ליתנהו בחיוב שמירת שבת הואיל והותרה עבודה לגבייהו קמ"ל דלא:
ערות אשת אחיך לא תגלה. סד"א אם גירשה לאחר היבום אסור להחזירה קמ"ל יבמה יבא עליה מ"מ דלאחר שיבמה פקעה איסורא מינה א"כ סד"א כיון דכתיב יבמה יבא עליה לאחר שיבמה אחד מן האחין פקע איסורא מינה ומותרת לאחר שגירשה אפי' לאחד מן האחין מן האם של מת קמ"ל ערות אשת אחיך לא תגלה מ"מ:
ולא תסוב נחלה וכו'. דכתיב זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה וסד"א דלא קאי זה הדבר אלא על לא תסוב דכתיב גבי' אבל וכל בת יורשת וכו' נוהג אפי' לדורות קמ"ל דשניהם בדבור אחד נאמרו שאינן נוהגין לדורות ואיכא בין לא תסוב לקרא דוכל בת יורשת דלא תסוב משמע אפי' אם ירשה לאחר הנישואין וכל בת יורשת היינו שירשה קודם הנישואין:
גדילים תעשה לך וכו'. לומר דבמקום גדילים מותר ללבוש שעטנז:
אחת דבר אלקים. בדבור אחד שמענו שני דברים:
וכפטיש יפוצץ סלע. הפטיש מתפוצץ מהסלע לכמה חלקים כך דבר אחד מתחלק לכמה חלקים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070