קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 4 · הלכה 9 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' מהו. שיהא מותר לומר כל הזן אינו מפסיד דמשמע שמקבל עליו התשלומין:

אפיק. הוציא ר"י כרוז בשוק של עכו"ם ואמר מי שיכבה לא יפסיד שכרו ש"מ דלא הוה כשלוחו א"כ אף במודר הנאה מותר:

אראב"י. אין משם ראיה דסכנה היתה אבל שלא במקום סכנה אסור:

ומשני ואי סכנה. היתה ר"א עצמו ה"ל לכבותו וכי לא תנינן כן:

יטפי. יכבה:

ה"ג אלא אפי' בגדולים שבישראל. וה"פ אלא ודאי שלא במקום סכנת נפשות היתה ואפ"ה שרי דלא שויא שליח בלשון זה:

הניחו לגבאי שיגבה את חובו. צידק על עצמו דין שמים ואמר שלוחי המקום יגבו את החוב כדתנן באבות והגבאין מחזירין בכל יום:

ולאפרכוס. שר הממונה על החיל:

לא היה צריך לעשות כן. להחזירם שלא יכבו דתנינן עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:

חד כותי היה שכינו של ר' יונה נפלה דליקה בשכונת ר' יונה והלך הכותי ורצה לכבותה:

ה"ג א"ל בגדך מדלי. וה"פ הכותי אמר לר"י במזלך תהא אוצרי מונחת כלומר אם יגיע לו היזק מן האש יתחייב לשלם לו:

א"ל אין. שמקבל עליו כל האחריות:

ואשתיזיב כולא. וניצולו כולם:

פרס. גלימיה על הגדיש וברח האש ממנו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070