פסקי הרא"ש על בכורות · פרק 6 · הלכה 6

מתני' ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו ושנפגם עצם ידו ושנפגם עצם רגלו ושנפגם עצם שבפיו. עינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה במראה ולא במדה. רבי יהודה אומר אחד מביציו גדולה כשתים בחברתה ולא הודו לו חכמים:

גמ' למימרא דיבלת הוי מומא ורמינהי ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלת. ומסקינן היכא דאית בה עצם הוי מומא בין בגופו בין בעינו. ואי לית בה עצם בגופו לא הוי מום. בעינו אית בה שער הוי מום. אי לית בה שער לא הוי מום להשחט עליו: עינו אחת גדולה. תנא גדולה כשל עגל. קטנה כשל אווז. ודוקא אחת גדולה ואחת קטנה אבל שתיהן גדולו' שתיהן קטנות לא הוי מום. דמחמת בריאותא יתירתא או כחישותא יתירתא הוא דהוי. אבל אחת גדולה ואחת קטנה אי מחמת בריותא תרוייהו בעו מברי'. ואי מחמת כחישותא תרוייהו בעו מברי. הכי אסיקנא לעיל בפ"ק (בכורות דף ג:) וגרסינן נמי התם ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לר' יוסי אמר ליה מאי אמור בי מדרשא. אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן הא דתנן רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייב ומום קבוע הוי להשחט עליו. דכיון דאישתני הוי מומא ואע"ג דאישתני לדבר הקדוש בבכורה במינו וכן הילכתא: גרסי' בפרק מומין אלו (בכורות דף מד.) אמר רב חסדא עז שאין לה קרנים ורחל שיש לה קרנים כשרות על המזבח. ותניא נמי כוותיה. ואמר רב חסדא אמר אבימי נטלו קרנים וזכרותן עמהן פסולה ואינה נפדית עליהם נטלו טלפים וזכרותן עמהן פסולה ונפדית עליהם. מיתיבי נטלו קרנים וטלפים וזכרותן עמהם פסולה ונפדית עליהם לא קשיא הא דאיתעקור איעקורי והא דאיגמום איגמומי: ולא הודו לו חכמים ועד כמה. תניא אחרים אומרים אפילו אינה לשניה אלא כפול כשירה: