נחלת יעקב על מסכת דרך ארץ רבה · פרק 1 · הלכה 1

המקדש את האשה כו׳. הכי איתא ביבמות דף (לט) [מ] ע"ב החולץ ליבמתו הוא אסור באמה ואם אמה וכו׳ וממילא שמעינן בהמקדש את האשה שאסור בכל הני דהא דאסור בחלוצה היינו מדרבנן כמו שאסור בעריות מחמת אשתו וכ״כ הרמב״ם פ״ב מהא״ב אלא שהרמב״ם לא קחשיב רק ששה עריות. וה״ט דלא קחשיב רק הנהו שאסורין עליו עולמית ואין היתר לאיסורם ואחות אשה קחשיב בפני עצמו לפי שיש היתר לאיסורה אבל באמת הם שבעה עריות:

ולעולם אינו פוסל כו׳. להבין הלכה זו צריכין להקדים מ״ש הרמב׳׳ם פרק הנ״ל הלכה י׳ וז״ל עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו בין בזדון בין בשוגג אע״פ שהוא והנואפת במיתת ב״ד או בכרת לא נאסרה אשתו עליו עכ"ל. והוא מגמרא דיבמות דף צה וילפי׳ לה מקרא דכתיב בסוטה ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. פי׳ אם בא על אחות אשתו אין אשתו אסורה עליו דסד״א דאסורה מק"ו כדאיתא התם מש"ה איצטריך אותה. עוד שם (גבי חמותה) פליגי בית שמאי ובית הלל גבי חמותו דבית שמאי סברי שכיבת חמותו אוסרת אשתו עליו ובית הלל סברי דאינה אוסרה ובמדרש ילקוט דף ר״ה מייתי בשם ספרי וז״ל אותה ולא אחותה אבא חנן אומר משום ר״א אותה ולא חמותה אותה ולא את הערוה ופירש בס׳ זית רענן ולא את הערוה היינו בת אשתו עכ״ל וא״כ ה״פ לעולם אינו פוסל את אשתו על אמה והאי על פירושא בשביל כמו לא יומתו אבות על בנים שפירושו בשביל בנים דהיינו ע״י עדות בנים והכי נמי פירושו בשביל אמה ואחותה ובתה והיינו אם בא על אחות אשתו או על אם אשתו דהיינו חמותו או על בת אשתו דהיינו בתה אפ״ה אינו פוסל את אשתו עליו ומותר עדיין באשתו. והיינו ממש כדאיתא במסכת יבמות. והא דמפרש הכא הנהו תלתא ובאמת קי״ל דע״י כל העריות אינו פוסל את אשתו עליו כדכתבתי לעיל בשם הרמב״ם. נ״ל כיון דהנהו תלתא איתא בהדיא מש״ה נקט הני אבל באמת על ידי כל העריות אין אשתו אסורה עליו: