נחלת יעקב על מסכת דרך ארץ רבה · פרק 3 · הלכה 5

חמשה דברים כו׳. מכאן עד סוף הפרק איתא באבות דר״נ פרק י״ט ושם פרשתי על נכון. רק שעדיין לא נדפס פירושי על אבות דר"נ על כן אפרש כאן כל המאמר. ואציגה פה פרש״י במס׳ סנהדרין. כדור פלוט"א מחופה עור וממולא מתוכו צמר של איל. וכן אימום שלהן של עור הי׳ כעין מנעל וממולא מתוכו שער ופיו תפור ובו היו עושין המנעלים כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ. הקמיע של עור וממולא מתוכו והיה תולין בצוארו לנוי (ובמס' סנהדרין לא גרסינן כסת עגולה ותפלין וגרסינן במקומן צרור המרגליות ומשקולת קטנה אלא דחד טעמא אית להו דכסת עגולה נמי ממלאין אותה בצמר רך כדי לישן עליו. וכן תפלין עשוין למלאות בהן הפרשיות) בכל אלו נחלקו ר״א וחכמים בסדר טהרות חכמים אומרים אינן מקבלין טומאה דכלי עור אינו מקבל טומאה אא"כ יש לו בית קיבול דהא איתקש לשק והני הואיל וקיבולן נעשית למלאן מלוי בתוכן עולמית לאו שמיה קיבול ור"א אומר מקבל טומאה דבית קיבול העשוי׳ למלאות שמיה קיבול ועוד נחלקו בכדור ואימום שנקרעו ונראה חלל שלהן דמודו רבנן דמקבלין טומאה דהא איכא בית קיבול ופליגי לענין טבילה שחכ״א מה שבתוכו חוצץ ורא״א אינו חוצץ דכולהו חד כלי הוא. ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו. וע״ז אמר להן שהן טמאין אפילו כשהן שלימין והטומאה נוגעת מבחוץ. ומטבילין אותן במשהן. ובמסכת סנהדרין גרסינן וטהרתן במה שהן ופרש״י שמטבילין אותן כמות שהן והמילוי אינו חוצץ ועומד אני בדברי ואיני חוזר מהן ופליגי על החכמים: