נחלת יעקב על מסכת דרך ארץ רבה · פרק 6 · הלכה 3

מניחין פאה ממעשה אלפס כו׳. ואין להקשות מהא דאיתא במס׳ עירובין אין משיירין פאה באלפס אבל משיירין פאה בקערה. דלפרש״י שם לק״מ דרש״י פי׳ הכי אין משיירין פאה באלפס כשהשמש מערה מן האלפס לתוך הקערה אין דרך להניח באלפס כלום לצרכו אבל כל אחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש והוא מאכל שמש עכ"ל. וא״כ הא דקתני הכא מניחין פאה ממעשה אלפס קאי על בני הסעודה שהם מניחין מחלקם בקערה והא דקתני התם אין משיירין פאה באלפס קאי על השמש שלא ישייר באלפס לצרכו. ואחרי כתבי זאת מצאתי במעי״ט פ׳ הנ״ל שפירש כן והוסיף שם לומר מלתא בטעמא וז״ל ויראה לי לפרש גירסת הברייתא דד״א מניחין פאה ממעשה אלפס אצל לא באלפס עצמה אלא בקערה הואיל ומעשה אלפס רב הוא מניחין הימנה ע״י הקערה ואין מניחין ממעשה קדרה אפי׳ בקערה הואיל ומעשה קדרה מעט אין נותנין בכל קערה וקערה ג״כ אלא מעט עכ׳׳ל בתוס׳ במס׳ עירובין הביאו בשם מס' ד"א איפכא ממ״ש כאן וכבר הגיה שם המהרש״ל וע׳ בטא״ח סי׳ ק"ע:

הקדיחתו מלח. נתנה בו מלח יותר מדאי מלשון אש קדחה באפי:

מעתה אם סעדת כו׳. הגירסא יותר מבוררת במס׳ עירובין וה״ג שם אמרה לו היה לך למשוך ידך מן הפת אמרה לו רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים לא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באלפס אבל משיירין פאה בקערה:

אם זו היא דרך כו׳. בעירובין גרסינן הכי אמרה לו ליסטים שכמותך כבשוהו:

ארוכה וקצרה. פרש״י ארוכה שמאריך הדרך וקצרה שמוצא מבוא העיר פנוי לכנוס:

כיון שהגיע כו׳. כצ"ל הלך בקצרה וארוכה כיון שהגיע לחומה של עיר כו׳ וכ״ה במס׳ עירובין:

לא כך אמרת לי כו'. ובעירובין גרסי׳ הכי אמרתי לו בני הלא אמרת לי שהוא קצרה א״ל ולא אמרתי לך ארוכה: