מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 16 · הלכה 8 · Segment 4

הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור וכו'. יש לפרש להא דבעי ר' יוסי למידחי שנייא היא וכו' כלומר דמהכא לא תפשוט די"ל משום דא"א בענין אחר וכי היה יכול שמואל לומר לו אם צריך לך צא והשתמש לאורו והלא ביתו של נכרי היה ואין מטריחין וכו' ולעולם בעלמא אפשר דלא בעינן שיהא ניכר דלצורכי הוא דאדלקה אלא אפי' לצורך עצמו ולצורך ישראל נמי שרי ואהדר ליה ר"א אי משום שאין מטריחין א"כ למה הפך שמואל אפוי אחר כך כשראהו קירא בשטרותיו ונהנה גם שמואל מאורו היה לו לשמואל להחמיר על עצמו אלא ודאי דניכר היה שלצורך עצמו בלבד הוא דאדלקיה והפך שמואל אפוי ונהנה משום דנר לאחד נר למאה אבל היכא דלא ניכר הוא בזה אפי' עושה לצורכו ולצורך ישראל אסור. והכי משמע נמי מהתם בהאי עובדא דשמואל דלצורך שניהם אסור דקאמר כיון דחזא דאייתי שטר וקא קרי אמר אדעתא דנפשיה הוא דאדליק אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא וכלומר אדעתא דנפשיה בלחוד וכך נראה דכל בכה"ג כשהוא מחצה על מחצה אסור כדמסיק מהא דנר הדלוק במסיבה וכו' דלעיל התם וכ"פ הרמב"ם בפרק ו' בהלכה ד' וע"ש. והרשב"א רצה להגיה כאן מותר במקום אסור וע"ש שאין דבריו מוכרחים ואין פירושו מבואר ואין להאריך:

הדרן עלך פרק כל כתבי