רב שאל לר' נתן לו אחר חבילה על כתיפו וכו'. היינו בעיא דרב מרבי בבבלי דף ג' ע"א הטעינו חבירו אוכלין ומשקין וכו' וכמהדורא בתרא דקאמר הכא שהשיב לו חייב וכו' וכדמפרש לה דסבר רבי כיון שעקר את רגליו וכו' וכדפרישית מטעמא דידו בתר גופא גרור וזהו כגי' הר"י בתוס' והיא גי' הגאונים וכן דעת בעל המאור. ובחידושים שלי הארכתי הרבה בזה ולהוכיח דדעת הרמב"ם נמי כן ובארתי לכל הפירושים ולכל השיטות ולכל הסוגיות הנוגעים בדין הזה ובכל הדינים היוצאים ממנו. וכמבואר היטב לדברי הרמב"ם בפ' י"ג משבת בהל' ה' כבר אמרנו וכו'. בד"א כשהיה ידו למעלה מג' שזה מוכרת מהסוגיא דפ' המצניע ומהסוגיא דהכא במה דהשיב רבי לרב וכפי גי' הגאונים ז"ל ומפני שדבר הזה צריך ביאור הרבה וכמה וכמה סוגיות תלוין בו ולא יכילנו הגליון כאן אמרתי שלא להאריך בזה במה שכבר נתבאר בחיבורי במקום אחר:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4983319fe5abc5adacb25f7169908361eb2eb9419e1e101d65c8683393347f89