מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 4

תני שמונה עשר דבר גזרו ובשמונה עשר רבו ובשמונה עשר נחלקו. לפי גי' הברייתא מה שנחלקו הן הן מה דתנינן לקמן אין שורין וכו' וכדקחשיב להו הרמב"ם בפי' המשנה דיו א' סממני' ב' וכו' וכן מנה שם מה שהושוו ולא נפל בהם שום מחלוקת וזה מספרם יציאות השבת וכו' וי"ח לא יאכל הזב עם הזבה. ומה שגזרו מנה שם ח' דפוסלי תרומה ט' המניח כלים תחת הצינור י' כל המטלטלין וכו' וע"ש וזה דלא כמו שאמרו בבבלי דף ט"ו י"ח גזרו ובי"ח נחלקו והתניא הושוו בו ביום נחלקו ולמחר הושוו א"כ מה שהושוו באלו שגזרו בעצמן הן וכן הא דקאמר נחלקו ולא כדפי' הוא ז"ל וכן לא אתיא פירושו כשיטתא לפי גי' דהכא דאם נפרש הא דקאמר ובי"ח נחלקו דאהני מתני' דלקמן קאי שעמדו במחלקותם. וכפי פירושו מ"מ הא דפי' במה שגזרו ובמה שרבו זהו דלא כדמשמע מדהתם ולא כדמשמע מהכא. וראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל שכתב בזה על הגי' דהתם הא דאמרינן י"ח דבר גזרו ובי"ח נחלקו מדברי רש"י ז"ל נראה שבאותן שגזרו בהן הוא שנחלקו תחלה אלא שרבו ב"ש על ב"ה וגזרו בהם ולמחר חזרו בהן ב"ה והושוו להן והודו למנינן. ויש מפרשים שבי"ח גזרו והי"ח אחרות נחלקו בו ביום ולמחר הושוו. ולפי דבריהם לא גרסינן אלא הכי י"ח גזרו ובי"ח נחלקו ובי"ח הושוו ובי"ח שגזרו הם שמפורשים והולכים בשמועתנו וי"ח שהושוו הן שמונה יציאות והכנסות ט' ספרים י' מרחץ וכו' י"ח לא יאכל הזב וי"ח שנחלקו אלו הן שבסוף המשנה והם דיו וסממנים וכו' עכ"ל פי' זה קרוב הוא לפי' הרמב"ם במשנה אלא שלפי חשבונו בהי"ח שגזרו הוא כעין דרך אחרת. ולפי גי' דהאי תלמודא הי"ח שנחלקו ודאי על הני מתני' דלקמן קאי ומה שגזרו ורבו פלוגתא דאמוראי היא אם באותן עצמן רבו ואח"כ גזרו או אם הי"ח שגזרו דברים אחרים הם וכדפרישית הכל בפנים והחשבון של הי"ח דברים לכל חד וחד למאי דאית ליה. ומה דחשיב הכא להמתני' דזבים בעשרה דברים והתם בדף י"ד פריך אהא דבעי למיחשב טבול יום והא דאורייתא הוא וקאמר סמי מהי"ח דבר לטבול יום ולשיטתא דהאי תלמודא יש לומר דבטבול יום שהוא מדבריהם מיירי וכעין הא דמשני בפ"ק דפסחים ודפ"ה דסוטה תיפתר בטבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם וכן כיוצא בזה וס"ל להאי תלמודא דאפי' בטומאה דרבנן צריך הערב שמש וכבר כתבתי בענין זה בסוטה שם דמדברי התוס' משמע דיש טומאה מדרבנן דצריכה הערב שמש ויש שאינה צריכה וע"ש: