מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 7

רבי זעירא בעי עד שיטול על מנת להניח וכו'. ובבבלי פרקין דף ה' גריס בפשיטות אמר ר' יוחנן המעביר חפץ מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך והכי קי"ל ועיין בדבור דלקמן:

דתני הוציא חצי גרוגרות והניחה וכו'. בתוספתא ל"ג לר' יוסי כלל אלא ה"ג שם הוציא חצי גרוגרות ונתנו בתוך ד' אמות וחזר והוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ד' אמות אחרות. אם העבירן דרך עליו חייב ואם לאו פטור. וזהו כגי' דהכא אליבא דר' יוסי דהא משמע למאי דמסיק אליבא דר' יוסי דאם נתנו בתוך ד' אמות לראשונה לעולם חייב. ואם חוץ לד' אמות אם העבירו דרך עליה חייב. וא"כ האי סתמא דתוספתא כגי' דהכא אליבא דר' יוסי ובבבלי פ' המוציא דף פ' ע"א גרסינן אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניתה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה חייב ואמאי והא לא נח כגון שהעבירה תוך שלשה והאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו ל"ק כאן בזורק כאן במעביר. הנה רבא דקאמר האי שמעתא משמיה דנפשיה ולכאורה היה נראה לומר דטעמיה משום דאף דתנינן בתוספתא במעביר דרך עליה חייב ההיא כר' יוסי דהך ברייתא דהכא היא דלדידיה גם בתוך ד' אמות הראשונה מחייב כמבואר הכא. ובהא לא פסק רבא כוותיה אלא דאכתי קשיא הא להת"ק דברייתא מיהת מחייב בתוך ד' אמות של הראשונה ורבא לא הצריך אלא בלמטה מג' של הראשונה. והשתא רבא דפסק כמאן ועל כרחך דצריכין אנו לומר דלא סמך רבא כלל על האי ברייתא וטעמיה דהא חזינן דרבה פסק כהך דר' יוסי באידך ברייתא שהובאה לעיל וכן התם לקמן דר' יוסי לא מיחייב עד שיהא לרשות אחת ומיהו לרשות אחת מחייב לעולם אפי' לא העביר דרך עליה וכסברא זו כתבו התוס' ד"ה והעבירה דרך עליה וכו' ע"ש. וא"כ לא סמכינן כלל אהאי אידך ברייתא דהא ע"כ פליגי ותרי תנאי ואליבא דר' יוסי. והשתא נימא דהא דרבא מחייב בהעבירה דרך עליה האי ודאי מסברא דנפשיה הוא וכדמסיק בהעבירה תוך ג' ומטעמא דהא לא נח. והא דר' יוסי בהך ברייתא מחייב בהעביר דרך עליה מטעמא דס"ל המהלך כעומד ונח דמי כדמדייק הש"ס אליביה והא כבן עזאי הוא וכדקאמר הכא בהדיא לקמן דר' יוסי בשיטת בן עזאי קאמר וא"כ לית הלכתא כוותיה דהא אנן קי"ל דלאו כעומד דמי ועד שיניח וכדר' יוחנן לעיל דס"ל דלא קיי"ל כר' יוסי בהא. וממילא שמעת מינה ומהאי טעמא גופה לא פסק רבא כהת"ק דברייתא דהכא דהא בעינן עד שיניח בזורק אפי' גבי משהו ובמעביר מיהת למטה מג' דרך עליה של הראשונה לענין צירוף לכשיעור. וכדמוכח לכל זה מהסוגיא דהמוציא ומהסוגיא דפ"ק לרבנן בדף ח'. וא"כ ש"מ דנתינה בתוך ד' אמות של הראשונה לא מהני מידי לענין צירוף לכשיעור זהו טעמיה דרבא דהלכתא כוותיה וכדפסק הרמב"ם בפ' י"ח מהל' שבת בהל' כ"ג ולמטה מג' של הראשונה כמבואר בדבריו שם. ונקטינן מיהת מכל זה דע"כ תרי תנאי ואליבא דר' יוסי וכדאמרן ובהכי ניחא לן עוד מילתא חדא מה דקשיא בעלמא לר' יוסי ובענין דמבואר מהכא אליבי' שפיר אתיא וכהאי דלקמן דעל כרחך דבעינן נמי למימר דגם בהאי ענינא תרי תנאי ואליבא ר' יוסי ויתבאר מזה לקמן בד"ה מני אמר לו: