מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 15 · הלכה 1 · Segment 2

מאורגי יריעות למדו וכו'. התם בפ' כלל גדול בדף ע"ד פריך רבא על דאביי דהוה בעי למימר הכי וקא"ל תרצת קושר מתיר מאי איכא למימר וכ"ת דאי מיתרמו ליה תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין אלא שכן צדי חלזון קושרין ומתירין. ולמאי דפרישית לעיל בפ' כלל גדול להא דקאמר הכא מכיון שהיה מגיע לארוג היה שרי לה ומעייל לה שהיה מתיר להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה לכאורה הוה ניחא להאי קושיא דרבא דלא היה נמצא שום קשר אלא דרש"י ז"ל רצה להסביר הקושיא דכשמתירו היה נראה הנקב ביריעה שחוטיה היו כפולין ששה וכו' ואין שם שנים קשרים סמוכין. ולפי פירושו היה צריך להזהר שלא יהי' צריך להתיר כלל ולפיכך הוכרח רבא ללמוד מצדי חלזון. וזה לפי שיטת הבבלי דס"ל דלמדין ממשכן אף מדבר שלא היה אלא לפי שעה שהרי החלזון לא היה אלא לפי שעה שאינו עולה אלא אחד לשבעים שנה כדכתב רש"י שם. אבל לשיטת הש"ס דהכא דאין למדין מלשעה כדקאמר הכא וגי' דהכא עיקרית מכיון שהבטיחן המקום וכו' כמו שהוא לשעה ולפיכך מסיק וקאמר והיידא אמרה דא וכו' שאין לנו ללמוד ממקום אחר אלא מאורגי יריעות שעשו כדי להתקיים כך וזכרתי מזה לעיל שם וכדמוכח נמי מהא דקאמר לעיל בפ' כלל גדול גבי הצד חלזון וכו' דאיכא למ"ד דלית ליה נידה כלל שיהא במנין אבות דמצדי חלזון לא למדנו וכדמסיק התם ואתיא כהאי דאמר ר' אלעזר וכו' כעין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר וכו' ונגנזה וא"כ לא למדנו צידה מתחש מהאי טעמא גופיה שלא היה אלא לפי שעה וע"ש ד"ה הצד חלזון וכו' והשתא על כרחך בעינן לשנויי להאי קושיא דרבא שלא היה שם נראה שום נקב כלל לפי שהיו מעלין ראשי החוטין לאחר שהתיר הקשר בתוך אריגת היריעה ולא היה לא נקב ולא קשר וזה הכל לשיטתא דהאי ש"ס שאין למדין מדבר שלא היה אלא לפי שעה כמבואר: