הדא אמרה עד שיגרוף כל צרכו. כאן גילה הרמב"ם דעתו דלא פסק כהאי דהכא דהגורף צריך לחטט ביד שכתב שם לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר או בנעורת פשתן הדקה או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר וכולי וא"כ העיקר הוא שיגרוף את האש של הגחלים שיש בהן ממשות ונלמד זה מהאי ברייתא שהובאה בגמ' שם גחלים שעממו או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה. וא"כ כל שאין כאן גחלים בוערות תו לא חיישינן גבי כירה ואחד גרופה ואחד קטומה לא בעינן עד שיהא כל צרכו לפי שהניצוצות שנשארו אין בהן ממש. ודווקא בתנור שחומו מרובה הוא דחיישינן לניצוצות כדכתב שם בהל' ו':
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4983319fe5abc5adacb25f7169908361eb2eb9419e1e101d65c8683393347f89