מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 2

אמר רבי עקיבא. כתיב תועבה בנדה וכו'. סוגיא זו בארתי ובררתי היטב בפ"ג דע"ז בהלכה ו' וכתבתי שם דהאי סוגיא כר' אלעזר בבבלי פרקין הוא דאתיא דבאבן מסמא כ"ע לא פליגי דלא מטמא כי פליגי במשא וכו' ולמאי שבארתי שם מתיישב הגי' שלפנינו דהתם במלתיה דר"א ור"ע למאי הלכתא איתקש לשרץ למשמשיה שכתבו התוס' בד"ה ור' אלעזר אומר וכו' דרבינו שמואל לא גריס להא דהא איצטריך למעוטי אבן מסמא וכו' דל"ק דיש לומר דאין ה"נ דהיקשא דשרץ אתא למעוטי דלא נקיש ע"ז לנדה לגמרי וממילא ידעינן דלא איתקש לנדה לא לענין אבן מסמא ולא לענין משמשיה דבהך היקשא דשרץ גלי לן קרא להוציא ממשמעות הכתוב תזרם כמו דוה שלא נחמיר בה כל החומרות דנדה אלא לענין משא בלבד דהא כתיב תועבה ולחדא מילתא מיהת הוקשה לנדה לר"ע והיא עצמה אבל לא משמשיה והא ואבן מסמא ילפינן למעוטי מהיקישא דשרץ. וע"ש שמבואר הוא ג"כ בענין דמתבאר מהאי סוגיא בהך ג"ש דנתיצה נתיצה דמכללא דהך מילתא אין לנו להכריח דטומאת ע"ז מדרבנן היא. וכדמוכח מסברת דר' מנא דהכא דאף לקושיא דמילתא הכי הויא מ"מ מצינן למידחי ולומר דטעמא דרבנן דמקשי לקולא ולא לחומרא מדכתב רחמנא להיקשא דמת הוא דנפקא לן ולטמויי באוהל לא מצית למימר דהא ילפינן נתיצה נתיצה מבית המנוגע דאינה מטמאה אלא בביאה ועד שיכניס ראשו ורובו אבל לא טומאת אהל שהוא משיכניס ראש אצבעו וסוגית הבבלי בפרקין דמסיק לה להכריח דטומאת ע"ז מדרבנן ומשום דאינהו לא ילפי להך ג"ש דנתיצה נתיצה ואיכא למימר דלא הוו גמירי להו להך ג"ש והלכך ע"כ לומר מדלא מקשו רבנן לחומרא אלא לקולא משום דטומאת ע"ז דרבנן וע"ש עוד במה שמבואר מכל עניינים היוצאים מסוגיא זו עד סוף הלכה ואין לנו לכפול בכ"כ דברים במה שכבר בארתי שם: