מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 39

בישל בחמי טבריא מהו. בבבלי פ' כירה ד' מ' גרסינן אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא פטור וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת בהלכה ג' ובפ' כל שעה דף מא קאמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבישלו בחמי טבריא חייב מאי שנא בשבת דלא דתולדת אש בעינן וליכא פסח נמי לאו תולדת אש היא אמר רבא מאי חייב דקתני דקא עבר משום צלי אש ופירש"י לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות וזה קשה דאין כאן אלא לאו הבא מכלל עשה כי אם צלי אש. והאי לאו צלי אש הוא ולאו דלא תאכל לא קאי אלא על נא ובשל מבושל ואם היה מחייב על נא ומבושל כאחת שתים היה שייך לומר קסבר לוקין על לאו שבכללות וכדלקמן שם לפי הגירסא שלפנינו וכאן לא שייך לפרש אלא חייב שעבר על מצות עשה ואינו לוקה כלל. ודומיא דקאמר בפ' כירה שם להא דרב הונא מאי חייב נמי דקאמר מכת מרדות. וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' קרבן פסח בהל' י' צלהו ע"ג סיד או חרסית או חמי טבריא ה"ז אסור שאין זה צלי אש ואסור דקאמר היינו שעבר על מצות עשה וכמ"ש לעיל שם בהל' ו' נא שהזהירה עליו תורה וכו' אבל אם אכלו בשר חי אינו לוקה וביטל מצות עשה שנאמר צלי אש הא שאינו צלי אסור. ולישנא דפלוגתא דהכא למ"ד אסור יש לפרש נמי בכעין זה אסור משום דלא קיים העשה ומציין רישי' דקרא וסמיך על סיפא כי אם צלי אש ולמ"ד מותר אין לפרש כ"א כדפרישית בפנים ופלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן בבישל בחמי טבריא בשבת נמי בהאי דינא הוא דפליגי אם מותר באכילה או לא דחזקיה סבר דהוי כשאר מבשל בשבת וטעמיה משום דס"ל כר' יוסי דפ' כירה דחמי טבריא הוו תולדה דאש דחלפי אפיתחא דגיהנם והלכך אסור באכילה ור' יוחנן כרבנן ס"ל דלא מקרו תולדה דאש וכדמסקינן המבשל בחמי טבריא פטור אבל אסור לכתחלה והלכך אם בישל הואיל ולא עבר על איסורא דאורייתא לא קנסינן ליה ומותר באכילה וקיימו דברי ר' יוחנן אליבא דהלכתא: