מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 20

רבי חייה בשם ר' יוחנן המבשל נבלה ביו"ט אינו לוקה. והיינו כר' יוחנן בבבלי ביצה דף י"ב דתני תנא קמיה המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש וכו'. וא"ל פוק ותני לברא הבערה ובישול אינה משנה וכו' והיינו בישול גיד והיינו בישול נבלה דתרווייהו אינם לאכילה ואינו לוקה דאמרינן מתוך וכו':

מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה וכו'. סוגיא זו שייכה לקמן בפ"ק דביצה ופירשתיה בפנים לפי השקלא וטריא. ומה דנקטינן מהסוגיא לפי המסקנא דמסיק וקאמר ברם כרבנן מ"מ הרי חרש מ"מ הרי קצר וכדפרישית דלענין שיתחייב גם משום יפוי הקרקע אם נתכוין לכך ואע"ג דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא רבנן פליגי על ר"ש וס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ושמעינן נמי מהכא דר' יוחנן כר' יהודה ס"ל במלאכה שאינה צריכה לגופה דהא אקשי ליה ר' יוסי לר' אחא את אמרת דא מילתא ולא כן אמר ר' יוחנן וכו' אלמא ר' יוחנן לא ס"ל כר"ש ועיין מזה לקמן פ' הזורק הל' ב' ד"ה תמן תנינן המפיס מורסא בשבת. ובבבלי פ' הבונה דף ק"ג דגריס בהאי ברייתא התולש עולשין וכו' אם לייפות את הקרקע כל שהוא ופריך אטו כולהו לאו לייפות את הקרקע נינהו וכו' לא צריכא דקעביד בארעא דחבריה ופי' התוס' משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכלומר אביי ורבא ס"ל כר"ש דפטור וכדאמר בהדיא בריש פ' נוטל דרבא ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור. והרי"ף והרמב"ם דפסקו דחייב וכתבו המפרשים דסמכו על הא דשמואל בפ' כירה דף מ"ב בדבר שאין מתכוין ס"ל כר"ש ובמלאכה שאינה צריכה לגופה ס"ל כר' יהודה והקשו על זה מהאי דרבא בפ' נוטל ויש קצת סיוע מסוגיא דהכא ומסוגיא דלעיל בפ' במה מדליקין בהלכה דהמכבה לפסק הרי"ף והרמב"ם כשמואל. ומיהו צריך ביאור ביותר והכרח לזה עוד מכמה סוגיות ויעדתי מקום לזה לקמן במתני' דריש פ' נוטל בהגיעי לשם בס"ד: