מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

פגה שטמנה בתבן וכו'. כבר ביארתי לזה בפ"ק דכלאים דלפי המסקנא בבבלי דמכלתין דף קכ"ג דאיפסיקא הלכתא כוותיה דר"א בן תדאי ומטעמא דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול כ"א דוקא במת אסרו אפי' בטלטול מן הצד א"כ אף דהלכתא כוותיה דר"ש בדבר שאין מתכוין מיהו אין אנו צריכין בדין זה לאוקמתא דהכא דמוקי לר"א בן תדאי כר"ש אלא אפי' מתכוין הוא והיינו לצורך דבר המותר שצריך הוא לו מטלטלו ואפי' מיטלטל ע"י כך גם לדבר האיסור ובמה שכתבו התוס' שם דמיירי שהניתה שם ע"מ ליטלה אבל אם הניח שם לכל השבת הוי בסיס לדבר האסור כדלקמן בפ' נוטל גבי אבן שעפ"י החבית ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור כתבתי שם שאין כן דעת הרמב"ם שהרי כתב דין דפגה בתבן בפכ"ה מהל' שבת בהל' ט"ו בסתם ולא הצריך שיהא בשוכח או במניח ע"מ ליטלה. ובהל' י"ז שם כתב לדין דאבן ע"פ החבית וכו' לחלק בין שכח למניח כמסקנת הש"ס וטעמא דמילתא בארתי דלא דמי דין דפגה בתבן וכיוצא בו לדין דאבן ע"פ החביות וכיוצא בו דאנן לא אמרינן בסיס לדבר האסור אלא במניח דבר האסור ע"ג דבר המותר ושלא לצורך דבר המותר וכעין אבן ע"פ החבית ומעות שעל הכר וכיוצא בהן דבכה"ג נעשה המותר בסיס לדבר האסור אבל לא בגוונא דפגה בתבן וכיוצא בה שהניח הפגה בתוך התבן או ע"ג לצורך כדי שתתבשל הפגה או לצורך איזה דבר משום דלא שייך כאן שיעשה בסיס לדבר האסור שהרי לצורכו הניחה שמה. ומש"ה כשצריך עכשיו ליטול לדבר המותר נוטלו ואע"פ שע"י כך ניטל גם דבר האסור עמו דוק ותשכח כי סברא נכונה היא ומוכרח מכמה מקומות לחלק בכך: