מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 1

כלל גדול אמרו בשבת. כל השוכח עיקר שבת. כדפרישית דתינוק שנשבה לבין הנכרים נמי בכלל זה דכשהכיר ולבסוף שכח דמי לחייב וזהו כדמסיק בבבלי אליבא דרב ושמואל וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות בהל' ו' ובפ"ז בהל' ב' ואע"ג דר"י ור"ל תרווייהו פליגי עלייהו וקאמרי דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין העכו"ם וגר שנתגייר לבין הנכרים פטור לא סמיך עלייהו משום דמילתייהו אליבא דמונבז הוא כדקאמר התם ורבנן פליגי עליה דמונבז והכ"מ טרח בזה בהא דקאמרי ר"י ור"ל אנן דאמרינן כמונבז אי דס"ל להלכתא כמונבז או לא. ואי שמיע להו להא דרבנן או לא וכל זה ללא צורך דאע"ג דאמרי כמונבז מיהו מילתיה דמונבז גופיה אידחי בכמה דוכחי בש"ס דקיי"ל דשגגת קרבן לא שמה שגגה ודלא כמונבז דלדידיה ע"כ דשמה שגגה דאי לאו הכי דשגג במאי וזה מוכרח מפ אלו נערות ובפ' מרובה ובכמה מקומות. ועוד דטעמא דמונבז כדדריש מסמיכות תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש וכו' והאי אצטריך לדרשא דרבנן כדמקרי ליה ריב"ל לבריה הוקשה כל התורה כולה לע"ז וכו' ולמונבז ע"כ דלמד לזה כדרבי בפ"ק דיבמות דף ט' מדרשא דעליה כדכתבו בתוס' בד"ה מה ע"ז וכו' ורבנן פליגי התם אדרבי ודרשי כרבנן דהכא א"כ ליתיה לדמונבז מכמה וכמה מקומות בש"ס ומסוגיא דהכא בגמ' נמי משמע דר' יוחנן גופיה ס"ל כרב ושמואל וכהדא דתני בית רבי ומסיק אליביה היא הדא הוא הדא:

היודע שהוא שבת וכו' חייב על כל מלאכה ומלאכה. כתב הר"ב חטאת אחת ואע"פ שחזר וכפלן בכמה שבתות וכו' ונמשך בזה אחר פירש"י במתני'. וטעמיה דרש"י דהכי מדייק רבא בפ"ג דכריתות בדף טו לפי פירושו בהשאלה דר"ע לר"א דהתם מנא אמינא לה דתנן כלל גדול וכו' ואלו חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת לא קתני וכו' אלא פשיטא ר"ע היא וכו' אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כרבא אליבא דר"ע אלא כרב חסדא דהתם דקאמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"ע ס"ל דכגופן דמיין וכי בעא מיניה וכו' ואפי' מעין מלאכה אחת הרבה בשבתות הרבה בהעלם אחד חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת כדפסק בפ"ז מהל' שגגות בהל' ח' וטעמיה דהסוגיא דהתם לקמן מוכחא כרב חסדא והכי מוכחא נמי הסוגיא דהכא. ועיין בהשקלא וטריא דהסוגיא דהכא בפי' השאלה דר"ע ובד"ה ר' זעירא בשם רב חסדא: