שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 8

אבל משלמין הן טובת הניית כתובה. כן כתב הרמב"ם פכ"א מה"ע. וכתב המ"ל חסר כאן דטובת הנאה לא חסריה מידי אלא מנכים שיווי טובת ההנאה ומשלמים העודף שכן רצו להפסידו וזה ברור ע"כ. אמת שכ"כ רש"י והרא"ש ודברי הלח"מ דחוקים ורחוקים כמ"ש בעצמו אבל ממה שנעלמו ממנו שבירושלמי מפורש כן. ונראה דקשיא קושית תו' הא גם לאשה מפסידים שאר כסות ועונה כו' ועי"ל שאומרת גירשתני כו' ואע"ג דאמרינן האשה שאמרה גירשתני נאמנת ה"מ היכא דליכא עדים כו' ע"ש ותירוצם תימא מאי קאמרו ואע"ג כו' אע"ג דנאמנת באמירתה להנשא מ"מ אינה נאמנת להוציא כתובה ממנו כדאמרינן בבבלי פרק הכותב (דף פ"ט) בשאין שם עדי גירושין מגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול למימר גירשתיה ונתתי לה. וע"ש בתוס' בד"ה מגו כו' וקושייתם אינה מוכרחת. וליישב קושית תו' נראה דמתני' איירי ביושבת תחתיו והם אמרו גירשה ולא נתן לה כתובה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה והיא אומרת שנתן לה כתובתה הראשונה והחזירה לו מעות הכתובה נמצא עכשיו מגיעים לה שתי כתובות וכ"ת מה הפסידה הא אינה יכולה לגבות עכשיו כלום והלא בין היום בין למחר סופו לשלם לה הכתובה ויגיע לה הפסד וכיצד עושין שמין טובת הנאת הכתובה וכך הם משלימים לה. ולא ניחא לש"ס בפירש"י דא"כ צריכום לשום גם שאר כסות ועונה כמו שדחק בזה הלח"מ ע"ש. ומ"ש הלח"מ שדברי הטור ח"מ סי' ל"ח צ"ע דלמה יפסיד הבעל אותן עשרה למאה שמרויח הלוקח בשכר טרחתו לגבות הכתובה אע"ג שעומד לגבות מיד הלא העדים באו לחייבו שישלם המאה משלם וצ"ע ע"כ. לדידי לק"מ הגע בעצמך למה תפסיד בכתובה כעומדת ליפרע מיד על כרחך לומר שאף שחייב לשלם מיד הבעל' הוא טרחן וסרבן לכך מפסידה עשרה א"כ אף שבאו לחייבו שיפרע מאה משלם תפסיד האשה עשרה שלא תטרח בגבייה נמצא שלא באו להפסידו אלא תשעים וזה ברור. והרא"ש כתב ומ"ש הרי"ף (בכתובתה) אם הכתובה מרובה או מועטת אינו נכון דהיינו מתני' כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו והיינו לפי גודלה וקטנה ע"כ. ותימא אלו תנן בכתובה זו כדקאמר השתא דתנן של זו משמע ששמין באשה או בבעל אבל לא בכתובה ורב פפא הוא דחדיש לן דכוונת התנא גם על הכתובה ונכון: