שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2

יאמר ד"מ כו' עיין בקונטרס. ותוס' כתב בד"ה אר"י בד"א בד"נ כו' וקשה לפירושו א"כ ד"מ ניליף מינייהו דהא כתיב משפט אחד יהיה לכם ועוד בד"מ נמי כתיב ע"פ שנים וגו' ונקיש שלשה לשנים ע"ש וכתיב המהרש"א וקשה הא דבר התלוי בהצלה לא ילפינן ד"מ מד"נ ע"ש. ובסנהדרין פ"ד (הלכה א') בד"ה מה בין כו' כתבתי לתרץ קושית המהרש"א ע"ש. אך לשון התו' עדיין קשה דמשמעי דקשיא להו לשיטת רש"י דעדותן בטל מטעם והצילו. ונראה דשני הקושיות חדא נינהו והכי קאמר שאינן נהרגין עד שיזומו כולן ודאי איכא למילף ד"מ מד"נ מדכתיב משפט אחד א"כ קשה ע"פ שני עדים דכתיב בד"מ ל"ל על כרחך לומר דאיצטרך למילף מיניה דגם בד"מ נמצא אחד מהן קרוב או פסול כל העדות בטל ואיך קאר"י בד"א בדיני נפשות כו' א"כ שפיר מיושב קושית המהרש"א. אלא דגם לפי' ר"י שכתבו קשה ל"ל ע"פ שני עדים בד"מ דהא נמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר ליכא למעוטי מהיקישא ודבעינן עד שיזומו כולן איכא למיליף מד"נ מדכתיב משפט אחד. וצ"ל דאיצטרך ע"פ שני עדים בד"מ לאשמועינן דשנים מזימים את שלשה וכדאמרינן כאן צריכותא א"כ ליתא לקושייתם גם לפירש"י וי"ל צריכותא דקעביד הש"ס אינה אלא לת"ק אבל לר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ ודאי איצטריך תרווייהו: