שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 8 · Segment 3

מחוייבי מיתות כו'. כתב הרמב"ם סוף פי"ד מה"ס מי שנגמר דינו וברח ובא לב"ד אחר אין סותרין את דינו כו' בד"א ברוצח אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדיו הראשונים כו' מי שנגמר דינו בב"ד שהיה בח"ל וברח לב"ד שבא"י סותרין את דינו על כל פנים ואם היו אותן ב"ד עצמם אין סותרין את דינו. וכתב הלח"מ מ"ש על כל פנים ר"ל אפי' היו אותן עדים עצמם כו' ע"ש ואין דבריו נוחים שאין לשון הרמב"ם משמע כן. ונראה ברישא קאמר ברח מב"ד שבא"י לב"ד שבח"ל אין סותרין את דינו כדתנן במתני' כל מקום שיעמדו שנים והדר קאמר מי שנגמר דינו בב"ד שבח"ל כו' הוא כר' דוסתאי בר' ינאי ומפרש סותרין את דינו לא שמזכין אותו ונפטר ממיתה אלא שסותרין את דינו על כל פנים ודנין אותו בתחלה ואם היו אותו ב"ד כו' דייק ליה מרישא דמתני' דתנן לפני אותו ב"ד הוא דאין סותרין אבל לפני ב"ד אחר סותרין זהו בברח מח"ל לארץ איירי. והא דנקט מחוייבי מיתות שברחו מא"י לח"ל ה"ה ברח מא"י לא"י ומח"ל לח"ל נמי הדין כן ולא נקט הך חלוקה אלא משום סיפא שהיא בהיפך אך הא דגרסי' גיטין פ"ג (דף כ"ט) בתר גמר דין לא חזו ליה זכותא לימא מסייעא ליה כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין כו' ה"ז יהרג דלמא בורח שאני. קשה מאי סייעתא היא זו הרי לא קאמר אלא שאין דנין אותו בתחלה אבל אם מצאו לו זכותא לעולם מצילין אותו וי"ל ה"ז ייהרג משמע ליה לעולם הורגין אותו אפי' מצאו לו זכות ומשני בורח שאני כלומר בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואף אי מצאו באקראי זכותא לא סמכינן עליו דאמרינן ב"ד הראשון ידעו שאין בו זכות. והדבר צריך תלמוד:

ברחו מח"ל לארץ אין ממיתין אותן מיד כו'. נראה דוקא דיני נפשות הדין כן אבל לא בדיני ממונות דהא בד"נ תנן. ומדכתיב משפט אחד יהיה לכם אין להשוותם כמ"ש תוס' ר"פ אחד ד"מ מילי דתלו בזכות וחובה אין להשוותם דלא שייך בד"מ. ובבבלי בסוגיין מפורש סותרין את דינו מפני זכותה של א"י. אך קשה ר"פ אחד דיני ממונות קחשיב מה בין ד"מ לד"נ. למה לא קחשיב נמי הא וצ"ע:

הדרן עלך פרק כיצד