ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. פי' אין בכוחם לפטור וסתמא קאמר אפי' סיפקה לזקינה דשרשי פטור דזקינה אינו פוטר אר"ז לר"י בפירוש שמעתנא מר"י או משיטתי' דאמר ר"י ר"ל משיטתי' דאמר בעלמא ותניא כוותי' דר' יוחנן דנטעו ואח"כ הקדישו חייב אע"פ שכעת השרשים משרישים ומפעפעין למקום מיוחד של פטור דהקדש עכ"ז אינו פוטר וע"כ אמרת משמו דר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש לפטור אפילו בסיפקה לזקינה ומתניתין דידן כר' יהודא דס"ל דמתאחו עד שלא השרישו כדאמר לעיל ז"א דלא דמי הקדש לסיפקה לזקינה דבהקדש ראוי לפדותו משא"כ בזקינה וכן בסיפקה לצד העליון והתחתון ראוי לחשוב עלה משא"כ זקינה וחו"ל כמפורש לעיל סה"א ושם מבואר באריכות וקצר כאן וסמך על הא דלעיל כדרך הירושלמי בכ"מ:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4fc768aef9bdb8e99f495f7d04a33baeba0201035bcc527b4e2cf974f591a250