גמ' לפי שהפרוץ מרובה על העומד. ואמרי' בפ"ק דמכילתין לעניין שבת פרוץ מרובה על העומד אפילו כנגד העומד אסור לפיכך עושין כי היכי דליהוי אמה מכאן ואמה מכאן דופן והשאר חשיב כפתח ואע"ג דאין פתח יותר מעשר כיון דמדאורייתא ה"ל מחיצה בביראות הקילו אבל בפשוטים לא סגי ליה דלא הוי כפתח:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אף הוא מוכיח על עצמו. גם מה שהתירו בדיומדין לא התירו אלא משום ביראות אבל בשאר מילי לא מהני פסין וכדפרישית וכן מוכח ממתניתין דקתני עושין פסין לביראות אבל לא לדבר אחר:
הגיעוך. תבין מכאן עד היכן הגיעו דיני תחומי שבת ומחיצות:
שאם עשה כן. כעין פסי ביראות ברה"ר במקום אחר:
ה"ג וחזר וזרק מרה"ר לתוכו חייב. וכ"ה בבבלי משמיה דר"א וה"פ קמ"ל אע"ג דבקעי בה רבים לא מבטלי להני מחיצות:
שבכל מקום עושה פס ד' טפחים. כגון במחיצות חצר:
וכאן עושין פס של ששה טפחים. כדתנן במתניתין ורחבן ששה טפחים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 60b7f19d2e715aeb39143c873da6a8d2f645bf1e6bbf3a910e3561aa5abbdf61