קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 5

תמן תנינן. מקוואות פ"ב:

ספיקו טהור. מי שהיה טמא ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טהור:

אלא משום הוכח. שרגלים לדבר שהוא טמא כיון שהיה טמא מתחלתו:

ואפילו מקום אחר. שאין רגלים לדבר ויש ספק מטמא ר' יוסי:

ופריך מחלפא שיטתיה דר"י אדרבי יוסי. דהתם מטמא מספק והכא קאמר על ספק עירוב שכשר:

ומשני תמן. התם בטומאה אמר משמיה דנפשיה:

ברם הכא. אבל כאן בעירוב משמיה דאבטולמס אמר וליה לא ס"ל:

הוון בעי מימר. סברוה למימר מ"ד התם בטומאה טהור מתיר הכא בעירוב וקשיא להו דרבי מאיר אדר"מ דמאן דאמר התם ספיקו טהור רבי מאיר דסתם משנה רבי מאיר וגם בתוספתא תניא רבי מאיר מטהר:

ואפי' כמאן דאמר וכו'. כלומר ותו דאפילו מאן דמטמא התם איכא למימר דמתיר כאן דשאני טומאה שיש לה עיקר מן התורה דיש טומאה שהיא מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה אבל תחומין דרבנן ספיקו להקל:

אר"ח. ל"ק דר"מ אדר"מ דאפילו מאן דמטהר התם אוסר כאן:

כלום הם פליגי התם. בספק טבילה לטומאה דרבנן וספיקו להקל ועירוב דאורייתא הוא וספיקו להחמיר:

ופריך ועירוב דבר תורה. מנא לן:

לוקין. על היוצא חוץ לתחום שבת מדאורייתא דכתיב אל יצא איש ממקומו ומהאי קרא ילפינן תחומין:

אלא סקילה וכרת. אבל לאו אין בו:

הכי גרסינן א"ל והא כתיב שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי א"ל מה כתיב לא אל כתיב א"ל והכתיב אל תאכלו ממנו נא מה כתיב לא אל כתיב. וה"פ א"ל רבי יונתן והכתיב אל יצא וגומר הרי שיש לאו באיסורי שבת א"ל רבי חייא אין לוקין על לאו זה כיון דלא כתיב לא יצא איש וגומר אלא כתיב אל יצא ואין לוקין על לאוין שנאמרו בלשון אל אמר ליה רבי יונתן והכתיב אל תאכלו ממנו נא דודאי לוקין והתם מי כתיב לא בתמיה הא כתיב אל ואפ"ה לוקין עליו:

אף על פי כן. שהביא רבי יונתן ראיה מדכתיב אל תאכלו ממנו נא אפילו הכי לא חזר ר"ח וסובר דאין לוקין על עירובי תחומין ור"י פשיטא דלא חזר:

עירוב עשו אותו כספק חרש. מה ספק חרש בשעת קידושין ואח"כ בדקוהו ומצאוהו שהוא חרש אפ"ה קידושיו קידושין דמוקמינן ליה אחזקתיה הראשונה שהיה פיקח כשנולד ה"ה ה"נ בעירוב כיון שהניחו בתוך התחום אף על גב שמצאו אחר כך חוץ לתחום מוקמינן ליה אחזקתו הראשונה:

עד כדון וכו'. עד כאן בשהעירוב קיים איכא לדמותו לחרש אבל אם נשרף העירוב ואינו בעולם איכא לדמותו טפי לנגע באחד בלילה ובשחר השכים ומצאוהו מת שהוא טמא:

קיימתיה כי האי. הא דמתירין ספק עירוב היינו טעמא כדא"ר הונא:

הגיעוך סוף תחומי שבת. כשתדקדק בתחומי שבת תראה שאינן מדין תורה אלא מתקנת חכמים:

ופריך ניחא אלפים אמה. שאינן מן התורה אבל ארבע אלפים אמה הן מן התורה ואם כן בספק עירוב שהולך על ידי ארבע אלפים אמה למה אתה מיקל בספיקו:

אין לך מחוור מכולם. שיהא אסור מן התורה אלא שנים עשר מיל. כמחנה ישראל שהיתה י"ב מיל הלכך גם ספק עירוב לקולא: