ה"ג טיטרפליות שבכרכים כ"ה בסוכה פ"ק. ונראה דה"פ שהם כעין קורות היוצאים מן הבניינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני הבית:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 1 · הלכה 9 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אסור לטלטל תחתיהן בשבת. שאלו תורות היוצאים אינן עשויים להיות מחיצות לחוץ אלא שהן סוף תקרת הבית ואינן כמחיצה ואפי' כפיאה לא חשיב:
ארבע פצטליות. הם גוילים שכתב עליהן איגרת והם גדולות ואינן עשויים לחזק ומיבעיא ליה אי מהני או לא דאפילו כגמי אינן חשובים ובסוכה הגירסא פסטליות:
ה"ג ר' בון ורבנן בעון וכו' פיאה מהו שתציל בסוכה. דליהוי מחיצה להכשיר הסוכה:
סוף סכך. שמונח ע"ג עמודים שהסכך נשען עליו מהו שיציל על הסוכה דליהוי כמחיצה מי אמרינן דלא גרע מגמי וה"ל כפיאה דהא מונח על ד' עמודים או לא:
אין סוף סכך מציל. והיינו כדא"ר בא בר ממל בסמוך דאין סוף תקרה מציל:
ה"ג זה נעשה לכך וזה אין נעשה לכך. וה"פ פיאה נעשית לכך דליהוי מחיצה במקום שהיא עומדת אבל סוף סכך לא נעשה לשם מחיצה למטה אלא לסכך למעלה הלכך אינו מציל:
כל אילן מילייא. כל הדברים האלה שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפול:
הא להורות. אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת:
להורות. מנ"ל דאסור:
ומשני מה אם סוכה קלה. שאינה אלא מצות עשה:
את אמר אסור. לא התירו צורת הפתח אלא מרוח אחת ובעינן שתי מחיצות שלמות:
שבת החמורה. דענוש כרת לא כ"ש דבעינן מחיצות שלמות:
ופריך מאן תנא וכו'. מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"ן ואיהו דאמר לעיל בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר ולכלאים מתיר:
ה"ג א"ל הדא תנא. וכ"ה בסוכה וה"פ לאו ריב"ן הוא אלא הך תנא דברייתא דלעיל בפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 60b7f19d2e715aeb39143c873da6a8d2f645bf1e6bbf3a910e3561aa5abbdf61