כמה היא מחנה. דתנן ד' דברים פטרו במחנה דדוקא במחנה התירו אבל יחידים בעלמא לא אע"ג דנפקי למלחמה ומיבעיא ליה כמה יהיו ויקראו מחנה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 1 · הלכה 10 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בקצה המחנה. ומפרש לקרא הכי ויבא גדעון בקצה המקום עם המחנה דהיינו אנשיו אשר היו עמו וי"מ פי' דמהיקשא יליף דמקיש מאה איש למחנה:
יאות. שפיר הוה ילפינן מיניה דמאה מחנה הן דמחנה היינו דורשין אף על אנשיו דסיפא דקרא אבל השתא בקצה הפסיק העניין וי"מ פי' דה"מ למידרש היקישא מדסמיך אנשים למחנה:
נעשו מחנה. ורמזו לנבל השתא שמותר למחנה לגזול כ"ש שהם בדין באו ליטול:
וכמה מחנה אלקים עשרה. דעשרה שבאין להתפלל שכינה מקדמא ואתייא ואכל בי עשרה שכינתא שריא ואפילו אינן עושין כלום:
כמחנה ישראל. שהלכו להלחם במדין שהיו שנים עשר אלף:
למלחמת רשות. סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא מלחמת מצוה:
לחים. שלא היה דעת בעליהן עליהן:
אם היו. העצים עשויים חבילה שהזמינו אדם לצרכו יש בהן משום גזל ואסורים אפילו במלחמת מצוה:
עד כדון. עד כאן לא התירו העצים אלא בשאינן סמוכין ליער אבל בסמוכין ליער לא או דלמא אפי' בסמוכין ליער נמי מותרין:
עד כדון בשאינן סמוכין למעיין. ותו קמיבעיא ליה הא דפוטרין אותן מרחיצת ידים בשאינן סמוכין למעיין אבל בסמוכים למעיין חייבין ברחיצת ידים או דלמא אפילו בסמוכין למעיין פטורים:
נכנסו עמהן לעיר. פירות של דמאי שנכנסו עמהן לעיר לאחר שחזרו ממלחמה פטורין מדמאי שכבר נפטרו מתחלה כשבאו לידן:
יצאו עמהן מעיר. מתחלה כשיצאו למלחמה חייבין בדמאי שהיה להן לתקנם בהיותן בביתם:
דמיי תקן לא תקן. כלומר למה נקרא שמו דמאי דא מאי שיש לספק בו אם מתוקן הוא או לא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 60b7f19d2e715aeb39143c873da6a8d2f645bf1e6bbf3a910e3561aa5abbdf61