קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 4

א"ל רב אחא הכי ארשב"ל כל ברייתא שלא נכנסה לחבורה. דהיינו דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא שהן שנו הברייתות בחבורה:

אין סומכין עליה. ולא מותבי' מינה תיובתא:

אתייא כמ"ד וכו'. ואפי' תימא מתרצתא היא הך ברייתא דהגדולה אינה עודפת על הקטנה אלא אמה ל"ק לאבא בר רב הונא די"ל דאתייא כרבי דבעי ב' פסין של ד"ט לחצר של עשר הנפרצת במלואה הלכך הקטנה אסורה:

ואפילו תימר כן אתיא כמ"ד וכו'. נמי קשיא דא"כ גדולה במאי משתריא דהא ליכא מכל צד כי אם ג' טפחים מלבד מה שכותלי הקטנה ממעטין:

לגדולה הן נידונית וכו'. ודאי כרבי אתיא הך ברייתא דחצר אינה ניתרת אלא בשני פסין ורבי סובר כרבי יוסי דפסין צריכין שיהו רחבין ג' ולא איירי במשוכין אלא במכוונת ונשתיירו ג"ט מכאן וג"ט מכאן ומשום הכי יהיב התנא שיעורא לעודפת של הגדולה שתהא יתרה על הקטנה אמה כי היכי דניהוי לה לגדולה ג"ט מכאן וג"ט מכאן משום דרבי שני פסין בעי ורחבי' שלשה ומשום היתר גדולה נקט לה אבל הקטנה אינה ניתרת בפסין אלו כיון דלאו לקטנה עשויין ל"א רבנן דתמן פליגי וסוברים נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי לכך לא מהני פסין אל לקטנה: