קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 1

מתני' כיצד מעברין. מפרש בגמרא לשון אשה עוברה ותנן לקמן הנותן עירוב בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור אם בית א' נכנס ובית א' יוצא או פגום נכנס וכו' מוציאין המד' כנגדו כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה ואין לעיר חומ' חלק' אלא חומה מן הבתים המחוברים והסמוכים ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו:

או פגום נכנס וכו'. שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה שפעמים בולטין בפנים ופעמים בחוץ או שהיו שם לאחת הקרנות העיר:

גדודיות. והן שברי החומות של חרבות בתים וישנן בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:

או נפשות כעין שעושין על הקבר והוא שיהא בהן בית דירה וצריך שיהי' ד"א על ד"א:

מוציאין את המדה כנגדן. אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאלו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך:

ועושין אותן. את התחומין מרובעין:

כדי שיהא. אלפים לצדדים כבאמצע ולא עגולים שיהא להן אלפים באמצע ובצדדים הם מתמעטים כדרך דבר עגול ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שארכה יתר על רחבה או בהיפך לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין לאו דוקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למדת העיר הוא אם קטנה אם גדולה ואורכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולים:

כדי שיהא נשכר הזויות. דלעול' בעינן למלאות הקרנות טבלא של אלפים על אלפים אמה: